ופירט על חשיבות הנשמה בשיטת המשפט, כב' המשנה לנשיא, השופט מ' אלון בד"נ בית יולס, בעמ' 471:
"כלל גדול בידנו, שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה; נשמה זו תימצא למערכת המשפט בדמותן ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב, ועקרון תום הלב הוא אחד החשובים והמיוחדים שבנורמות ערכיות אלה. ואם יבוא החושש ויחשוש, שמא מכוח הפעלתה של נורמה ערכית זו יבולע ליציבות המשפטית, שהרי טרם בא לעולם מכשיר מדידה שימדוד אל נכון מידתו של תום-לב, אף אתה אמור לו, כך היא דרכה של מערכת משפט שבה המשפט והיושר, הדין והצדק, נשקי אהדדי, ובסופו של חשבון ובעיקרו של דבר מרובה מידת היציבות הכללית, שבאה למערכת המשפט מכוח העיקרון הערכי של תום-לב, מאשר מידת אפשרות הפגיעה ביציבות המשפטית - במקרה מסוים זה או אחר - בגלל הפעלת עקרון תום הלב. אך מידת תום הלב אינה באה במקום מידת הדין וכחלופה לה. אין מערכת משפט יכולה לעמוד בחוסר יציבות משפטית, שבאה לכלל ביטוי על-ידי הטלת חיובים שלא באו לעולם בכוונת הצדדים ואינם כלולים בחיובים אותם קיבלו עליהם בעלי הדין, והורתם ולידתם כל כולם בעקרון תום הלב ובעיקרון זה לבדו".
בנימין פורת במאמרו: תום הלב בפרשנות החוזה - עיון תלמודי בהשוואה למשפט הישראלי, משפטים לט, 419, 421 (תש"ע-2010, להלן: פורת, תום לב) מציין, כי לשאלת מקומו של עקרון תום הלב חשיבות רבה:
--- סוף עמוד 165 ---
"מבחינה פרקטית בכוחה להשפיע באופן דרמטי על תוצאות פסקי דין המבססים על פרשנות חוזה...מבחינה תיאורטית, שאלה זו חשובה משום שהיא מוקרנת באופן עמוק מן האופן שבו אני מבינים הן את עקרון תום הלב, מהותו ואופן יישומו והן את תחום הפרשנות, תכליתו ודרכי הגשמתו".
ולמדנו גם על הצדקות כלכליות להחלת עקרון תום הלב; עמרי בן שחר, יובל פרוקציה, פרק ד': "חוזים", בתוך: הגישה הכלכלית למשפט 153, 217 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה, 153, 200 (תשע"ב-2012) מדגישים, כי לחובה לקיים חוזה בתום לב יש גם הצדקות כלכליות, שכן חשש להתנהגות שלא בתום לב של הצד השני לחוזה עלולה להביא להשקעת יתר באמצעי זהירות. לדבריהם, באמצעות חובת תום הלב בקיום חוזה: "הדין החוזי שומר על הזכות החוזית וחוסך מן המתקשרים את הצורך לבנות סביבה גדרות וירטואליים.".
בוקשפן, רעיון האמון (עמ' 397) סבור, כי רעיון האמון הוא שעומד בבסיס דיני החוזים המודרניים ומדגים זאת באמצעות עקרון תום הלב. לדבריו (בעמ' 435):