ואם פתחתי במקורות, אוסיף לעניין זה מדבריו של הרמב"ן, בפרשנות לדיבר "ועשית הישר והטוב (דברים ו', י"ח). ציווי זה מגיע לאחר שמזהיר משה את ישראל "שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם ועדותיו וחקיו אשר צווך" (דברים ו, י"ז) ונשאלת השאלה מה בא ציווי זה להוסיף. ואומר הרמב"ן על הפסוק:
"..מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר גם באשר לא צווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו…לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגת האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב ומדינות העולם.אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, ולא תקום ותטור, ולא תעמוד על דם רעך. חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שייכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין..".
ןציין אליקים רובינשטיין, "היושר כערך: "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוהיך", פרשת ראה, תשס"א, דעת, גיליון 39, בעריכת אביעד הכהן ויעקב ויגודה (ניתן לצפייה ב: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/39-2.htm, באמרו:
--- סוף עמוד 168 ---
"לטעמי, הן חז"ל הן ההלכה הפסוקה מניחים את היושר כבסיס מוסרי הנקלט בהדרגה אל המשפט, והופך חלק ממנו, כאחד מנדבכי יסוד שבלעדיהם אין. זו הדרך לחבר את המשפט למסגרת המוסרית... גם סעיף 12 לחוק החוזים חלק כללי, שעניינו משא ומתן לקראת כריתת חוזה, קובע שיש לנהוג בו "בדרך מקובלת ובתום לב". המקרא כורך יחדיו את הביטויים "בתום לבב וביושר" (מלכים א, ט, ד). ואכן לדידי חד הם. בזאת מתחבר אפוא המשפט הישראלי אל מקורות היהדות והמשפט העברי."
עמד על כך פרופ' מנחם אלון, במאמרו: "כבוד האדם וחירותו "בצלם אלוקים ברא אותו"", פרשת בראשית, תשס"ב, דעת, גיליון 47, בעריכת אביעד הכהן ומיכאל ויגודה. ניתן לצפייה ב-http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/47-2.htm.:
"הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך" אינו עניין לדברים שבלב בלבד, לאהבה ערטילאית שאינה מחייבת דבר, אלא לאורח חיים שבעולם העשייה. וכך מובע עקרון זה בדבריו של הלל: "דעלך סני - לחברך לא תעביד [=מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה] (שבת לא ע"א). כבר עמדו פרשנים על כך שניסוח זה שבדרך השלילה, נתן לעיקרון זה משמעות שטבע האדם יכול לעמוד בו: "כי לא יקבל לב אדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו".
וכפי שיושם כלל זה ע"י כב' השופטת ע' ארבל בעניין יתח (פס' 13 לפסק דינה, בעמ' 14), בו קבעה כי תכלית עקרון תום הלב היא:
"אכן, חובת תום הלב מחייבת כל אחד מהצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר, תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של "חסידות" (כלשונו של כב' הנשיא). אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאווייו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הנה ליצור בסיס משפטי-נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שאחרים ינהגו כלפיהם."