(הדגשה שלי – מ' א' ג').
וכב' השופט חשין ציין בעניין רוקר (שם, בעמ' 256), על אף שתמך בפרשנות סובייקטיבית למונח תום לב, כי:
"השנים וההלכה צרו צורות, טבעו דפוסים וחרצו חריצים בדין ובלשון... התיבות "תום לב" בחוק החוזים פורשו בהלכה כמחייבות מדדים אוביקטיביים וראויים לחברה בישראל, ומשא ההיסטוריה כבד עלינו".
גבריאלה שלו במאמרה, "עוד על עקרון תום הלב", קרית המשפט ג', 121 (תשס"ג-2003) עומדת על מהות עקרון תום הלב, כעקרון מוסרי המצמיח חיובים משפטיים, ובלשונה, בעמ' 130:
"עקרון תום-הלב הוא עקרון מוסרי ששורשיו הרעיוניים בתחום המוסר. עם זאת, עקרון תום-הלב קובע נורמה משפטית מחייבת. בחייבו התנהגות אנושית, ביושר ובהגינות, נותן עקרון תום הלב גושפנקא משפטית לצווי מוסר."
מוכרת לכולנו האמרה שחובת תום הלב כוללת חובות התנהגות שבין בני אדם: "אדם לאדם – אדם", כדברי כב' השופט ברק בעניין רוקר:
--- סוף עמוד 170 ---
"תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור)... עקרון תום הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם –לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם- אדם."
ועוד מדברי כב' השופט ברק בד"נ בית יולס, בעמ' 484-483:
"תום הלב הינו מבחן אובייקטיבי. הוא קובע רמת התנהגות ראויה. הוא אינו משיב אך תשובה על השאלה: "מה חשב בלבו צד לחוזה"? .... הוא גם אינו משיב תשובה על השאלה, "כיצד התנהג צד לחוזה, הלכה למעשה". עקרון תום הלב משיב תשובה על השאלה: "כיצד צריך צד לחוזה להתנהג"? על-פי עקרון תום הלב פוסקים, "מהו הראוי והמצופה בנסיבות נתונות מצד המנהל משא ומתן" .....על-פי גישה זו נתקבלה אצלנו התפיסה, כי עקרון תום הלב מחייב הגינות ויושר במשא ובמתן החוזי. החוק אינו דורש, שהצדדים יהיו מלאכים זה לזה. אך החוק דורש, כי הצדדים לא יהיו זאבים זה לזה. דרישתו של החוק היא, כי אדם לאדם - אדם. בקביעה של רמת ההתנהגות הראויה, אין לשכוח, כי עניין לנו בהגינות בין "יריבים" ולא בהגינות בין "אוהבים". עניין לנו בצדדים למשא ומתן, כאשר לכל אחד מהם אינטרסים נוגדים. לא הרי הגינותו של צד, המנהל משא ומתן לכריתתו של חוזה, כלפי הצד השני, כהרי הגינותו של שולח כלפי שלוח, אפוטרופוס כלפי פסול-דין, מנהל כלפי חברה. אכן, תום הלב מניח, כנקודת מוצא, שהצד למשא ומתן החוזי דואג לאינטרסים של עצמו. תום הלב מבקש להבטיח, כי דאגה זו תיעשה באופן הוגן, תוך התחשבות בציפיות המוצדקות של הצד השני, ותוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים."