גם שמר-בגס, זכות השימוע, סבורה, כי את הזכות לכבוד יש לממש במסגרת הסדרת הליך הפיטורין באמצעות כללי צדק פרוצדורלי. היינו, אימוץ הנורמה החוקתית באופן ישיר לתחום דיני העבודה (שם בעמ' 200). לדבריה, יש להחיל את כללי השקיפות והקול (ההשמעה והשימוע) על כלל המעסיקים מכוח הזכות החוקתית.
בפסיקה, בעיקר במשפט העבודה, הובעה הדעה, כי זכות השימוע נגזרת מהזכות לכבוד. בעניין לינדר ציין בית הדין הארצי בעמ' 832, כי:
"גם אם דעתו של המעביד אינה נוחה מהעובד... עובד הוא בראש ובראשונה אדם, והמעסיק חייב בכבוד האדם של עובדו."
בעניין סוהייר סרוג'י, נפסקו פיצויים לאחר שבית הדין הארצי קבע (בפסקה 44 לפסק דינו), כי:
"המסכת העגומה שנגולה לעינינו בכל חומרתה בפרשה זו, באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בפגיעה בכבודה של המערערת כאדם וכעובדת."
--- סוף עמוד 192 ---
ובעניין רבקה אלישע, פוטרה סגנית דקאן הסטודנטים באוניברסיטה לטענתה בשל התנכלות והתעללות מצד הממונה הישירה עליה, פרופ' ליבל, שזכתה לגיבוי מצד הנהלת האוניברסיטה. כל הערכאות עמדו על זכותה לכבוד של גב' אלישע. כב' השופטת מיכל לויט קבעה בפסקה 63 לפסק דינה (עב (ת"א) 2286/04 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב (2006)):
"לעובד זכות מעין קניינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד, אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל. ניצול הפרוגטיבה, הכוח הרבה ידי המעביד לפטר עובדים, עשוי לפגוע בעבודת העובדים. בכך נפגע לא רק מקור פרנסתם אלא גם זכותם לעבוד בסיפוק, ובכך נפגעים כבודם וזהותם האישית כעובדים."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
בביה"ד הארצי (בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע (2008) כב' השופטת נילי ארד (בהסכמת כב' הנשיא ס' אדלר וכב' המשנה י' פליטמן) ציינה בסעיף 33 לפסק דינה, כי:
"הפגמים החמורים והמצטברים בהם לקו ההליכים שננקטו כלפי המשיבה, גרמו לפגיעה חמורה בכבודה של המשיבה כאדם וכעובדת".
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
בבגץ אלישע, כב' השופטת עדנה ארבל הדגישה וקבעה, כי לאור פגיעה בכבודה היו מתערבים בפסק הדין לולא עילות ההתערבות המצומצמות של בגץ. ואלו הן רק מקצת הדוגמאות.
עם זאת, לשאלה אם הפרת הזכות המנהלית לשימוע, לכשעצמה, מהווה פגיעה בזכות חוקתית, עדיין אין תשובה בפסיקה. אני סבורה, כי יש טעם רב בדבריו של פרופ' זמיר, וכי נכון לאמץ את הזכות המנהלית לשימוע כזכות חוקתית. בכל המקרים שתוארו בפסיקה נפגע כבודם של אנשים שפוטרו ללא שימוע, או שזכויותיהם נפגעו בדרך אחרת ללא שימוע. כפי שציין פרופ' אלון הראל, הן במאמרו, הזכות לביקורת שיפוטית, הן בספרו: Why Law matters, זכות השימוע היא זכות בסיסית, היא למעשה הבסיס למשפט כולו.