חילוקי דעות אלו קיימים גם בכתיבתם האקדמית, ראו: ברק ארז, משפט ציבורי ומשפט פרטי, 105, ומנגד: יצחק עמית, "על טשטוש תחומים, טשטוש גבולות ואי-ודאות במשפט", דין ודברים ו' 17 (תשע"א-2011).
לשאלות אלו של פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בכלל, ובמסגרת דיני החוזים בפרט, ראו: צחי קרן-פז, "פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות", המשפט י"א 187 (תשס"ז-2007).
שאלה נוספת היא איך להעריך את הפגיעה בזכות החוקתית. ביטון, כאבים באזור הכבוד, דנה בהרחבה בשאלה זו. היא סוקרת פסק דין שניתנו בערכאות המבררות בעניין זה (כמו למשל ת"א (ת"א) 58457/95 יודובסקי נ' ורדי (2002)) ומציינת, כי יש לקבוע קריטריונים לעניין זה. עוד מפנה המחברת לדין בארה"ב ובאנגליה, שם נקבעו פרמטרים לעניין זה (שם בעמ' 160, 1699).
אשוב לשאלה זו כשאדון בעניינם של התובעים שלפניי.
לסיכום, כיום הוכרה בפסיקה האפשרות לתבוע בגין הפרת זכויות חוקתיות במסגרת דיני הנזיקין. אשר לדיני החוזים, שאלה זו הושארה בצריך עיון, כמו גם השאלה האם יש מקום להכיר בפיצוי ישיר בגין פגיעה בזכויות חוקתיות. אשר לשאלה של פגיעה ישירה, איני נדרשת לה במסגרת פסק דין זה. עם זאת בהמשך, אעמוד על טענת התובעים, כי יש להכיר בזכותם זו במסגרת דיני החוזים, שכן במקרה שלפניי היחסים בין הצדדים הם יחסים חוזיים, ועל כן יש לדון בשאלה איזו זכות שימוע עומדת לתובעים במסגרת יחסים אלו.
--- סוף עמוד 196 ---
7.4 זכות השימוע של התובעים
7.4.1 מקור הזכות
התובעים טענו, כאמור, לכל המקורות לעיל לזכות לשימוע (מכוח המשפט המנהלי, משפט העבודה והמשפט החוקתי). כעת אדון בשאלה מכוח מה זכאים התובעים לשימוע במסגרת היחסים החוזיים בינם לבין הנתבעת. מקור אפשרי אחד, הוא, כמובן, הזכות המנהלית לשימוע החלה על חברת הדואר ביחסיה עם הסוכנים, מכוח היותה גוף ציבורי (כרשות וכיום כתאגיד ממשלתי). יש להדגיש, כי החובה על רשות לקיים שימוע בגין החלטה פוגעת מתקיימת גם כאשר הכוח מופעל מכוח מערכת יחסים חוזית. עמד על כך כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בבגץ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (2) 649, 655 (1979) בפסקה 44 לפסק דינו:
"זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו."