אחד המופעים הפרדיגמטיים הם דבריה של כב' השופטת א' ברק בע"ע 98/701008 מאיר בנימין נ' שר האוצר, פד"ע לח 721 (2003, באותו עניין בדעת מיעוט, אך דברים אלו לכשעצמם אומצו בהמשך כמעט בכל פסק דין העוסק בכבודו של העובד בתהליך הפסקת עבודתו), בעמ' 727:
"עובד אינו חפץ, הוא אינו פיון על לוח שחמט, שניתן להזיזו מעת לעת ללא נימוק מספיק."
ווריאציה של המשפט ניתן למצוא בדברי כב' השופטת נ' ארד בע"ע 1417/02 שירותי בריאות כללית נ' ד"ר שמואל פרידלנד, פד"ע לט (2004) 8 (2003), לפיהם:
"אל מול הפררוגטיבה הניהולית האמורה עומדות זכויותיו של העובד במקום העבודה, ובהן זכותו היסודית כאדם וכעובד, שלא להיות בבחינת פיון על לוח שח-מט, המועבר מהכא להתם ואל מחוץ ללוח, בלי שתינתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו."
--- סוף עמוד 201 ---
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
וכב' השופט שמואל צור בע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר נ' שמואל קלפנר (2008), בפסקה 20 לפסק דינו: "עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם."
הרחבת הדברים מצאנו בדבריה של כב' הנשיאה נ' ארד בע"ע (ארצי) 24039-07-11 חנה סולטני נ' מדינת ישראל- משרד החינוך (2013):
"הלכה היא ואין חולק, כי למעסיק זכות הקניין והזכות הניהולית בעסקו. אלא שבכך אין כדי לגרוע מעקרון היסוד לפיו העובד הוא בראש ובראשונה אדם ויש להקפיד על כבוד האדם שלו, שהרי "עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם"". ודוק. בהצהרת פילדלפיה משנת 1944 קבעו אומות העולם את עיקרון היסוד לפיו "עבודה אינה מצרך"... בית דין זה בפסיקתו חזר וקבע כי, העובד אינו "חפץ" ואינו "קניינו של המעסיק". העובד, הבכיר והזוטר כאחד, אינו "פיון" על לוח ההאשקוקי ו"אינו פיגורת משחק על לוח השחמט". עובד הוא אדם, בשר ודם". "לאור עיקרי יסוד אלה, מן הדין כי הפעלת זכויותיו, הקניינית והניהולית, של המעסיק תיעשה בהגינות ובהוגנות, בתום לב, בשקיפות, בסבירות ובמידתיות, תוך לקיחה בחשבון של כל השיקולים הנדרשים לעניין, ושמירה על עיקרי הצדק הטבעי ועל כללי המשפט המינהלי. משנה תוקף לתחולתם של עיקרים אלה, בחובותיה של המדינה כמעסיקה כלפי עובדיה ובהתנהלות עמם"."
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
דברים אלו אומצו ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 13-05-11006 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' אורי מנסור (2014), לגבי פיטורי שוטר, שאינם נדונים בבתי הדין לעבודה, לאור העובדה, כי (פסקה מד לפסק הדין):