לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים והבאנו בחשבון הן את הצורך לאפשר את קיומן של סוכנויות הדואר, הן את הצורך להבטיח את המשך קיומם של שירותי הדואר האוניברסליים והן את הצורך להקים את חברת הדואר החדשה על יסודות כלכליים יציבים, באנו לכלל ההכרעות המפורטות להלן..". (ההדגשות לעיל שלי- מ' א' ג').
--- סוף עמוד 83 ---
עולה, אם כן, כי הארגון חזר בו מהסכמתו, שלפיה הכרעתם של חברי הכנסת שמחון וליבוביץ' תחייב את הצדדים, וזאת אך משום שהכרעתם של אלו לא נשאה חן בעיניו. לטעמי, מעבר לסתירה שנמצאה בגרסתו של יו"ר הארגון בעניין זה, המשליכה על מהימנות גרסתו, הרי שיש בעובדה זו שהתבררה כדי לשמוט את הקרקע תחת אחת מהטענות המרכזיות שהעלו התובעים בהליך זה.
כאמור, אחת הטענות המרכזית שהעלו התובעים בגדרי הליך זה הינה, כי הרשות חיפשה תירוצים לבטל עמם את ההסכמים עצם ועל כן היא קפצה כמוצאת שלל רב על ההזדמנות שנקרתה בדרכה בחודשים פברואר-מרץ 2006, עת נקטו הסוכנים בעיצומים. זאת, כביכול, על מנת להגשים את המטרה שאותה היא שמה לנגד עיניה עוד בשלהי שנת 2003 והיא לצמצם את מספר הסוכנויות; לשנות את תנאי ההסכם; ולהחליש את כוחם המאורגן של הסוכנים. נטען, כי בנסיבות אלה השימוש בזכות הביטול מהווה שימוש בחוסר תום לב בזכות, שאינו יכול לעמוד.
לטעמי, טענה זו נשללת מאליה לנוכח העובדה שהרשות המשיכה לנהל עם הסוכנים משא ומתן, גם לאחר שהארגון התנער מהסכמתו, שלפיה הכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה וח"כ אילן לייבוביץ תחייב את הצדדים;
ודוק. ככל שהרשות נזקקה ל"תירוץ" לצורך ביטול הסכמיה עם הסוכנים, הרי שזה נקרה לדרכה כבר בשלב מוקדם זה, שהרי דרך הילוכו של הארגון במהלך הדיונים לפני וועדת הכלכלה של הכנסת בוודאי הצדיקה את ביטול ההסכמים בידי הרשות וכמדומני כי ביטול ההסכמים בנסיבות העניין היה נתפס כסביר. העובדה שהרשות המשיכה לנהל משא ומתן עם הסוכנים על אף חזרתו של הארגון מהסכמתו כאמור היא הנותנת, כי הרשות אכן ביקשה, באמת ובתמים, לקדם פתרון ענייני ולהגיע להסכמות עם הסוכנים. שהרי, אין כל הגיון לנהל משא ומתן עקר במשך שלוש שנים תמימות, כאשר קופת הרשות המדולדלת ממילא כורעת תחת נטל התעריפים הקיימים, במצב דברים בו עומדת לרשות, ממילא, האפשרות להביא את ההסכמים לכדי סיום בהתראה בת 60 ימים.
מכל מקום, יש בעובדה זו כדי לחזק את הרושם, כי סוכני הדואר והארגון העומד בראשם כלל לא היו מוכנים להתגמש במסגרת המשא ומתן שניהלו הצדדים, וזאת משום שלשיטתם לא הייתה כל הצדקה לסגור ולו סוכנות דואר אחת וגם לא הייתה כל סיבה לשנות את תנאי ההסכם. זאת בניגוד לטענתם, כי הרשות היא אשר נקטה בסחבת ובגישה כוחנית חסרת פשרות.