פרשטמן הוסיף כי המפיץ מכר סל מוצרים, שבו חלקם של הפיטינגים עמד על כ-5% - 10% (ברוב המקרים 5%). מחומר הראיות עולה, כי לא היה סביר שהמפיץ יימנע ממכירה ללקוח המבקש לרכוש פיטינגים מעל המכסה, מאחר ובכך היה עלול לאבד את הלקוח. פרשטמן מדגיש, כי כאשר המפיץ קיבל בונוס מופחת, הוא קיבל לידיו סכום נוסף בגין הרווחים שהפיק בפועל ממכירת הכמות העודפת, ולחלופין, כאשר קיבל בונוס מוגדל, הוא החסיר את סכום הרווחים שיכול היה להפיק ממכירת הכמות החסרה. ההסדר אינו מגביל כמות וגם לא רווח.
לעיל הובאו דברים מתוך חוות דעתם של שפיגל וגילה. דברים אלה מכחישים את הטענה שמדובר בהסדר מכסות במשמעותו המקובלת. משהגעתי למסקנה שצוינה לגבי מהותו של "הסדר המכסות", לא ראיתי מקום לעסוק בטענות שהעלתה המאשימה כנגד חוות דעת זו, שבמוקדן הטענה שמדובר בחוות דעת משפטית. מבחינתי, חוות הדעת של שפיגל-גילה מבטאת היגיון פשוט ובהיר, ואני בהקשר זה רואה לנכון להישען עליה לא כעל "חוות דעת" כלכלית חיצונית, אלא כעל כלי קיבול לטיעון הגיוני פשוט, שיכול היה להגיע גם בסיכומי הסנגורים. כפי שהוסבר, לשיטתי, בהקשר זה, מכריעה העובדה שלא היתה כל הגבלה על הרכישה של הפיטינגים וכי למוכר (מודגל) היתה זכות לקבוע את מחיר המוצר שהוא מעמיד למכירה בדרכו שלו. גם אם קיבלו המשווקים את המחיר האמור, אין בכך כדי להכניס את ההבנה הכוללת לגדר הסדר כובל. ויוטעם, גם כאשר קובע המוכר את המחיר באופן המשפיע על העלאת המחירים בשוק, המלווה בהקטנת הכמות הנמכרת (כגון
--- סוף עמוד 142 ---
על ידי העלאת מחיר מוצריו), אין בכך כדי להכניס דרך תימחור זו לגדר הגדרת הסדר כובל. בהקשר זה נכון התיאור, לפיו מדובר בפעולה חד-צדדית של היצרן. קביעת מחיר היא פעולה חד-צדדית, מאחר שלמוכר יש שליטה מלאה עליה. כאשר משווק "מסכים" לקבל בונוס קטן יותר, אף כי הוא מגדיל את רכישותיו, או לקבל "פרס" כאשר הוא רוכש פחות, מדובר למעשה בהסכמה למחיר, ואין לראותה כהסדר כובל יותר מאשר מצב בו הוא מסכים לרכוש במחיר גבוה יותר.
ויוטעם, אין בחוק דבר שימנע יצרן לקבוע באופן חד-צדדי דרך לחישוב המחיר שהוא מעמיד לפני המשווקים והחופש בידיו אף ליצור תמריץ שלילי, כדי להביא לכך שלא ירכשו את מוצריו בכמות שאינה רצויה לו. ואולם, בנסיבות המקרה דנן, כאשר דרך החישוב גם עלתה בקנה אחד עם מחיר מינימום שנקבע בהסכמה, צודקת המאשימה בטענתה, כי החישוב האמור בא לתמוך בהסדר מחיר המינימום. כך גם התייחס סבירסקי לרכיב המכסות בחישוב, כעולה מתוך דבריו שהובאו לעיל. יש, אפוא, לראות את מערכת העובדות שהמאשימה מכנה "הסדר המכסות" כמערכת התומכת בהסדר מחיר המינימום, ולא כהסדר כובל הקיים בנפרד. מטעם זה, אילו עמדה לפני מערכת עובדות זו בלבד, לא הייתי מרשיעה בגינה את הנאשמים בעבירת הסדר כובל, אף שהעובדות הנטענות לגביה הוכחו. על כן, משהופרד אישום זה והוצג כאישום נפרד, יש לזכות את הנאשמים הימנו.