יש גם להביא בחשבון את העובדה שהמאשימה לא מצאה לנכון לציין רכיב זה בגדר האישום שעניינו הסדר המינימום. לכן, איני רואה לנכון גם לעסוק בו ביתר אריכות כרכיב המשלים את הסדר המינימום. אסתפק בהערה אחת: אין ספק, כי מודגל ביקשה באמצעות מנגנון המכסות להשפיע על קצב רכישת הפיטינגים ממנה, וכך על היקף מכירתם בשוק. מקובל בגישה הכללית שיש קשר ישר בין הקטנת כמות להגדלת מחיר, ובמנגנון האמור קשר זה לא נשמר. במובן זה המנגנון תימרץ את מנגנון מחיר המינימום, משבלם הורדת מחיר. ואולם, ההשפעה הנובעת מהמנגנון על השוק כמוה כקביעת מחיר גרידא על-ידי היצרן, שאין להתערב בה. כאמור, הסדר מחיר המינימום הוא הסדר כובל בגין ההסכמה הכללית שהושגה לגביו. ברם, בכל הנוגע למנגנון המכסות, אין לדבר על הסכמה כזו. כאמור, המשווקים קיבלו אותו כקבל מחיר, דהיינו, כאקט חד-צדדי של מודגל.
ביחס להשפעה הכוללת של מנגנון הבונוסים, יש לומר כי מודגל לא חסכה בגדרו בכסף. מצבם הכולל של המשווקים מהיבט הבונוסים והזיכויים ששילמה להם מודגל השתפר בעקבותיו. מהיבט זה היה בידם גם להעביר חלק מהתמורה ללקוחותיהם ולהוזיל
--- סוף עמוד 143 ---
את המחיר. ואולם, דרך הענקת הסכומים הנוספים, על פניה, לא נועדה לעודד תחרות במחיר. נהפוך הוא: עצם העובדה שגם מי שלא מכר פיטינגים זכה לתשלום כפי שתואר, בולמת כמובן תחרות.
פרק שלישי: אישום שני - הסדר אי-הייבוא
- מדיניות החשיפה לייבוא
- על-פי טענת המאשימה, בבית איטונג התגבש גם הסדר אי-ייבוא, דהיינו, הנאשמים הסכימו להימנע מייבוא פיטינגים או משיווק פיטינגים שמקורם בייבוא. ברקע הסדר זה מונח, על-פי המאשימה, חששה של מודגל מתחרות מצד הייבוא. אליבא דמאשימה, הסדרי בית איטונג הנטענים נבעו, בעיקרו של דבר, מחפצה של מודגל למנוע את הייבוא.
אין מחלוקת שמודגל חששה מתחרות זו. האיום נעשה ממשי לאחר שבשנת 1991 שינתה ממשלת ישראל מדיניותה בנוגע לסחר הבינלאומי, והנהיגה את "תכנית החשיפה". ויוטעם, בתקופה שקדמה לתכנית החשיפה החזיקה מדינת ישראל במדיניות מוצהרת של מניעת ייבוא, שבמסגרתה שר המסחר והתעשייה אף הבטיח כי המשרד יפעל לחסימת ייבוא מהמזרח הרחוק ולאכיפת כללי תקינה חמורים לגבי כל ייבוא אחר (נ/123, נ/125). ואולם, בשנת 1991, כתוצאה ממשבר כלכלי בשנות ה-80 ולחצי אינפלציה, הממשלה אימצה את "תכנית החשיפה", שהיתה מבוססת בעיקרו של דבר על ביטול משטר רישוי הייבוא ממדינות שלישיות והפחתה דרמטית של שיעורי המכס על ייבוא. הרעיון אשר עמד בבסיס תכנית החשיפה היה פתיחת שערי הארץ לתחרות מבחוץ (החלטת הממשלה על תכנית החשיפה סומנה נ/87 ודו"ח הוועדה לתכנית החשיפה סומן נ/88). במסגרת התכנית אמנם בוטלה חובת הרישוי על הייבוא, ואולם, דרישת התקן נותרה על כנה (ראו עדות פלס, פר' 27.1.03, עמ' 3822; פר' 13.1.03, עמ' 1455).