בישראל תקן רשמי לפיטינגים, שמספרו 255. הפיטינגים של מודגל תאמו את הנדרש בתקן. אין מחלוקת, כי שר התעשייה והמסחר הוסמך להעניק אישור לייבוא במקרים מיוחדים, אף אם אינם עומדים בתקן. עניין זה עוגן בסעיף 2(ד) לצו ייבוא חופשי, תשל"ח-1978.
- הדיפת הייבוא באמצעות התקן
--- סוף עמוד 144 ---
- באי-כח הנאשמים 1-3 הדגישו בטענותיהם, כי המשקל שהניחה המאשימה על חששה של מודגל מייבוא פיטינגים מברזל יצוק מוגזם ביחס לחששה האמיתי, שהיה מצנרת הפלסטיק. על-פי טענה זו, ביחס לייבוא פיטינגים, היה ביד מודגל להישען על דרישת חוקיות הייבוא, ובכלל זה על חובת עמידתו בתקן. לדבריהם, אחד ממרכיבי תכנית החשיפה היה אכיפת חוקיות הייבוא, זאת כדבר שנבע ממטרת מדיניות החשיפה לפתוח את שערי המדינה לייבוא מכל העולם באופן הדרגתי ומבוקר, כך שתימנע פגיעה בתעסוקה ובכלכלה המקומית. עוד טוענים הם, שאם התעשייה הישראלית היתה נדרשת להתמודד לא רק עם ייבוא זול מאוד ממדינות עולם שלישי, אלא גם עם ייבוא בלתי חוקי, היא היתה קורסת. על פי טענתם, דרך הטיפול של ישראל בייבוא בלתי חוקי אמורה היתה להיות דומה לטיפול של מדינות מערביות בייבוא כזה. דרך זו היא - טיפול הנסמך על אמנות בינלאומיות שישראל צד להן, ובכלל זה מונע ייבוא הנגוע בסבסוד או ייבוא שהוא מנוגד לתקן רשמי. אמנם, הם הטעימו, בתקופה הרלבנטית ממשלת ישראל לא עשתה את כל הדרוש כדי לאכוף את חוקיות הייבוא, אלא הפקירה את המפעלים שחשפה לייבוא לתנאים בלתי תחרותיים. בן הרצל ציין בהודעתו (19.2.97 עמ' 5), כי עיקר הייבוא הפוטנציאלי מקורו היה בסין, תאילנד, קוריאה, ברזיל ותורכיה, שבהן משולם שכר עבודה נמוך ואין בהם תקני בטיחות, ובמצב דברים זה, הייבוא יכול היה להיות הרבה יותר זול.
- באי-כח הנאשמים 1-3 מוסיפים, כי אי-אכיפת חוקיות הייבוא על-ידי המדינה, ובכלל זה נושא העמידה בתקן, אילצה את התעשיינים המקומיים, וביניהם את מודגל, לבצע בעצמם את תפקיד המדינה ולפעול למניעתו של ייבוא בלתי חוקי. על-פי טיעונם, בעקבות תכנית החשיפה, היה ברור למודגל כי ייבוא יכנס לארץ, וכניסתו היא רק שאלה של זמן. יחד עם זאת, מהר מאוד גם התברר למודגל כי התקן הישראלי משמש מחסום גבוה בפני כניסת ייבוא פיטינגים. זאת, מאחר שהשוני המהותי בין התקן הרשמי בישראל לייצור פיטינגים (ת"ר 255) לבין תקנים אחרים לייצור פיטינגים הקיימים בעולם, הביא לכך שפיטינגים שיוצרו בעולם (לרבות ארצות אירופה, ארה"ב והמזרח הרחוק), על-פי תקני ייצור מקומיים, לא התאימו לדרישות התקן הישראלי. התאמת קו ייצור של פיטינגים מתוצרת זרה לדרישות התקן הישראלי הייתה כרוכה בהשקעות כספיות נכבדות. כל זאת, כאשר הכדאיות הכלכלית של התאמת קו ייצור פיטינגים לדרישות התקן הישראלי הייתה מוטלת בספק, שכן שוק הפיטינגים הישראלי נתפס במונחים עולמיים כשוק זעיר וזניח.
- מן הראיות עולה, כי עד לשנת 1996 לא היה מכון התקנים מוכן להכיר בבדיקות של מעבדה מורשית לביצוע בדיקות התאמה לתקן, כדוגמת מכון המתכות של הטכניון
--- סוף עמוד 145 ---