--- סוף עמוד 146 ---
לפיטינגים מברזל מתוצרת מודגל. הנאשמים לא הכחישו שמודגל פעלה כנגד ייבוא מסין, שנעשה ע"י חברת ליונינג, זאת, לאחר שהתברר למודגל לגרסתה, כי ייבוא זה אינו עומד בתקן ולכן אינו חוקי. בגדר מלחמה זו, הגישה מודגל תלונה לממונה על התקינה, נקטה הליכים משפטיים ופרסמה בשוק, ובכלל זה בבית איטונג, כי מדובר במוצר לא תקני. יחד עם הפעילות כנגד ייבוא בלתי תקני, הדעת נותנת כי למודגל היה עניין ממשי גם למנוע תחרות של ייבוא העומד בתקן. בייבוא כזה טמון היה החשש העיקרי של מודגל, מאחר שלא היה בידה, באמצעים משפטיים, למנעו.
- הגופים שעסקו בייבוא פיטינגים וקשייהם
- אין מחלוקת כי חרף קשיי הייבוא, ובמיוחד בעיית התקן, בשנות ה-80' וה-90' נעשו מפעם לפעם ניסיונות מצד גורמים שונים, לרבות מצד חלק מהחברות הנאשמות, לייבא פיטינגים לארץ, בין לפני התקופה הרלבנטית ובין במהלכה או לאחריה, ואולם ככלל, מדובר היה בייבוא לא סדיר ובהיקפים קטנים (עדות פלס, פר' 27.1.03, עמ' 378).
- מהראיות עולה, כי בין החברות שניסו מדי פעם, ואף הצליחו בהיקפים לא גדולים בתקופות מסוימות, לייבא בפועל פיטינגים לארץ, בלטו מנדלסון וטסה. כאשר נשאל בחקירתו הראשית על-ידי ב"כ המאשימה למי מהמפיצים של מודגל היה ניסיון בייבוא פיטינגים, השיב על כך מר פלס:
"אני יכול להגיד רק מה שאני מעריך, כי לי אין הוכחה מוצקה לזה. אני מעריך שהאחים טסה באותה תקופה היה להם ניסיון של ייבוא לארץ בצורה זו או אחרת. לחברת מנדלסון היה ניסיון מוכח כי הם ייבאו כמה שנים קודם פיטינגים מחברת קרן [צ"ל – קריין] בע"מ" (פר' 13.1.03 עמ' 164).
אף בן הרצל העיד, כי חברת מנדלסון נתפסה על-ידי מודגל כחברה מוטית ייבוא, אשר תייבא פיטינגים או תשווק פיטינגים מייבוא, ככל שהדבר יהיה אפשרי מבחינתה.
עם זאת, פלס גם ציין כי לכל החברות שהשתתפו בפגישות בית איטונג היה פוטנציאל לייבא, מאחר שכולן היו "חברות גדולות ורציניות" (שם, 161).
על-פי הנטען על-ידי הנאשמים, המשווקים, להוציא מנדלסון וטסה, כלל לא היו מעוניינים לעסוק בייבוא של פיטינגים, משיקוליהם הפנימיים, ועובדה זו היתה ידועה לשחקנים הפועלים בשוק, ובכלל זה למודגל. בהקשר זה בן הרצל העיד כי הוא סבור
--- סוף עמוד 147 ---
שלמפיץ שמשווק כמות של כ-800 קרטונים אין כדאיות לייבא (עדות בן הרצל מיום 9.6.04, עמ' 3579). רוב המפיצים (למעט מנדלסון וטסה) שיווקו כמויות שנעו בין 800 ל-1,100 טון. נתון זה עולה בקנה אחד עם עדותו של פלס דלעיל, בה הזכיר את מנדלסון וטסה בלבד כבעלות ניסיון בייבוא פיטינגים.
- אוסיף, כי ההשקעה בייבוא היתה מסוג ההשקעות שפירותיהם היו נראים רק בריחוק זמן, אם בכלל. ליבואן היה צורך להתמודד קודם כל עם בעיית התקן, דהיינו, למצוא יצרן יציב בחו"ל המתאים את ייצורו לתקן הישראלי, וזאת אף כי ישראל היא שוק קטן. בנוסף, היה עליו לדאוג למלאי בארץ, דהיינו, למימון האיחסון בארץ, זאת במקביל למימון הייבוא עצמו. יתר על כן היו משווקים שלא היה להם כלל עניין להיכנס להרפתקאת הייבוא, והעדיפו תוצרת ישראל מטעמים של העדפת תוצרת הארץ (כגון ח.ג.י.י.).
מהאמור עולה, כי לא ניתן לשלול רצון של מודגל למנוע ייבוא, וכך לחסוך לעצמה מלחמות גם נגד הייבוא שנכנס לארץ, בצד המלחמות מול צנרת הפלסטיק, ואולם, חששה מייבוא פיטינגים מחו"ל צריך היה להתרכז, על-פי ניסיון העבר, כלפי חלק קטן מהמשווקים בלבד, שהיה בידם להרים מהבחינה הכלכלית את הייבוא והיה להם עניין לייבא. אם כך, מאחר שגם מודגל קראה את השוק, הדעת נותנת כי היא ידעה שהסכנה הממשית שמשווק ייבא רלבנטית אך ורק לגבי חלק מהמשווקים, ולא היה צריך להיות לה עניין בהסדר של כלל המשווקים בנושא זה. שונה המצב לגבי רכישת פיטינגים מיובאים מגורם אחר, אשר יצליח להביא פיטינגים תקניים.
- הראיות על חילופי הדברים בבית איטונג לגבי הייבוא
- ברי, כי לא די בשיקולים העוסקים באינטרסים כדי להסיק קיומו של הסדר, ואף החשש הגדול ביותר מייבוא זול אינו מוביל בהכרח להסדר. ויוטעם, ניתן להתמודד מול ייבוא לא רק באמצעות הסדר כובל. השאלה אם נוצר הסדר כובל לעניין הייבוא בפגישות בית איטונג צריכה להיות מוכרעת על-פי חילופי דברים בישיבת בית איטונג.
כאמור, על-פי עדות בן הרצל, בסוף שנת 1993 פנתה מודגל לאהוד סבירסקי כדי לקבל ממנו, בין היתר, ייעוץ בנושא היערכותה של מודגל מול התעצמות חדירת הפלסטיק ולנוכח אפשרות כניסת ייבוא פיטינגים מברזל בעתיד הרחוק (פר' 3.5.04, עמ' 3400). סבירסקי העיד, כי לאחר מספר פגישות עם בן הרצל, גיבש את המלצותיו, ולפיהן נדרשת מודגל להדק את הקשר בינה לבין מפיציה העיקריים, במטרה לחזק את תמריצי המפיצים