--- סוף עמוד 149 ---
על חופש העיסוק של המפיצים ואין מדובר בהסדר כובל. הנאשמים הוסיפו וטענו, כי בבית איטונג עלתה ביוזמת מודגל בעיית אי-עמידת הייבוא בתקן, וייבוא כזה היה בלתי רצוי לכל אחד מהמפיצים.
- על רקע עמדות אלו, אעבור לראיות הישירות המלמדות לשיטת המאשימה כי בפגישות בית איטונג צמח גם הסדר שעניינו אי-ייבוא פיטינגים. המאשימה לומדת ממכלול ראיות, כי מלחמתה של מודגל בייבוא הרחיקה מעבר להרחקת ייבוא שאינו עומד בתקן, וסבירסקי נשכר מלכתחילה כדי למנוע כל ייבוא. המאשימה מפנה קודם כל לעדות סבירסקי:
"... אילון התחיל להציג בפני איזה שהיא בעיה בנושא של שיווק, ובעיה של נושא של חדירה או עמידה, למעשה חשש מחדירה של מוצרי ייבוא, בדיוק עמדו להיכנס באותה תקופה, מוצרי ייבוא מתחום הפיטינגים שעמדו להיכנס באותה תקופה, או שכבר נכנסו, אני לא זוכר בדיוק את השלבים, ובעצם הוא שמע שאני עוסק ברקע של ייעוץ כלכלי ושיווקי, וקיבל עלי המלצות, ורצה להתייעץ איתי איך אפשר מבחינה שיווקית, מסחרית, להתמודד עם הנושא הזה" (פר' 5.11.03, עמ' 1846).
סבירסקי הוסיף, כי הרעיון היה לבנות, יחד עם המשווקים, מודל שיאפשר להתמודד עם חדירת הייבוא:
"ש. ומה אתה יעצת בעקבות הפנייה הזאת? איך זה נעשה, מתי?
ת. במסגרת השיחות, מה שבעצם עלה, בצורה די משותפת, זה לחפש איזה שהוא מודל או איזה שהוא מכניזם לשמור על פחות או יותר כמות הייצור, או השיווק שמודגל הייתה לפני שהגיע הייבוא, שמודגל שיווקה לפני שהגיע הייבוא, כאשר הרעיון היה לפנות למשווקים, למפיצים, שאיתם נהגה מודגל לעבוד עד לאותה תקופה, ולחפש יחד איתם, בשיתוף פעולה איתם, איזה שהוא מודל שיאפשר להתמודד עם חדירת הייבוא" (פר' 5.11.03, עמ' 1847).
סבירסקי לא הותיר ספק, כי מטרת המנגנון המדובר הייתה לגרום למשווקים להימנע מייבוא, חרף רצון טבעי לייבא או למכור מייבוא. לדבריו, מנגנון כזה חיפש בן הרצל:
--- סוף עמוד 150 ---
"ת. ... אחת ההמלצות שלי ואחד הדברים שדנו בהם, זה איך להגיע למצב שהמשווקים אכן למרות הרצון הטבעי שלהם, אולי גם לייבא וגם לשווק את הפלח הזה, איך הם ימנעו מייבוא, זאת אומרת איך נמצא איזה שהוא מנגנון מסחרי שיווקי, שיאפשר להם להימנע מייבוא, למרות הרצון.
ש. אתה חושב שמשווק של ממש, היה באמת נמנע מייבוא והיה מאפשר לשוק להיכנס למתחרים אחרים ולמשווקים אחרים לגבי נושא הייבוא, מכל סיבה שהיא?