לשיטת לוקוב ועזיזה, מאחר שנתקבל לייבוא הסיני אישור של מכון המתכות, משמעות הצו היתה שליונינג יכולה הייתה להמשיך לייבא גם לאחר צו המניעה שכן הפיטינגים שלה קיבלו את אישורו של מכון המתכות, אשר גם בית המשפט הכיר בהיותו מעבדה מאושרת לצורך זה. ואולם, לדברי עו"ד לביא, מודגל השיגה את שלה, מאחר שהוטלו עיקולים על הנתבעים באותו תיק (פר' 8.12.03, עמ' 2091), וזו היתה הסיבה שבגינה ליונינג חדלה לייבא.
- כאמור, לא באה ראיה המלמדת כי בבית איטונג דרשה מודגל או ביקשה שלא לייבא ייבוא העומד בתקן. על יסוד חומר הראיות, יש בידי לקבוע כי עיקר פעולתה של מודגל התבטא בשכנוע המשווקים בבית איטונג (וקודם לכן) בחסרונות הייבוא הסיני. אכן, המשווקים הבינו כי מדובר בפיטינגים זולים, אבל התעורר בלבם חשש שמא שיווקם יעורר בעיות, משיתברר עם הזמן כי תיפקוד הפיטינגים לקוי. יש לזכור, כי הפיטינגים אינו מוצר הגלוי לעיני קונה הבית או הבניין, שהרי הוא טמון בקירות. חומר הראיות לא רק מגלה את העובדה שמודגל התאמצה בבית איטונג לעורר חששות במשווקים בהדגישה שהייבוא אינו תקני, אלא גם שהמשווקים חששו לרכוש את הייבוא הסיני בשל איכותו, וזאת גם אם היה זול בהשוואה לפיטינגים מתוצרת מודגל.
--- סוף עמוד 162 ---
אכן, ייבוא שאינו עומד בתקן ניתן היה למכור במחירים זולים, וגם מאפשרות זו חששו המשווקים. החשש הכולל עולה מפורשות מדברי וולפמן בעדותו:
"שאלה: מההודעות שגבינו עולה שמודגל מחשש לייבוא הסכימה עם המפיצים שלהם שהם לא ייבאו, תגובתך?
תשובה: חששנו כולנו מייבוא מתחרה. סחורה זולה מחו"ל, שהיא ברמה ירודה חששנו מהמחיר והאיכות, לשאלתך לגבי המחיר בחו"ל אני משיב שהוא הרבה יותר זול. אני בדקתי אישית אצל היבואנים שהביאו את הסחורה. שם היבואן הוא ליונינג רן ועידו שאינני יודע שם משפחתו, הם היו אצלי בחנות. הייבוא הזה הכניס אותנו ללחץ. הערנו את מודגל, הכוונה למאיר פלס ולבן הרצל, הערנו את תשומת לבם או שהם ילחמו בייבוא כזה, או שיתאימו עצמם מבחינת מחירים. ..." (פר' 26.3.97, עמ' 2-3).
המאשימה טוענת, כי הובהר שהייבוא הסיני עמד בתקן, וקיבל אישור חוקי. ברם, לא עומדת כאן שאלת אמינות ההשמצות. די בכך שהתעורר חשש במשווקים, כדי להסביר את רתיעתם מייבוא זה.
ויוטעם שוב, החשש האמור לא נקשר דווקא לבית איטונג, אלא מודגל דאגה לבססו בכל הזדמנות. האווירה החשדנית כלפי הייבוא – בשל איכותו הגרועה כנטען – שררה עוד לפני הפגישות בבית איטונג וללא קשר אליהן. כך לדוגמא עלה מדברי רוזנברג כי הוא ומוטי חודרלנד (אולי) דיברו עם מודגל על הבעייתיות בייבוא, לא בישיבה בבית איטונג בהשתתפות שאר המשווקים, אלא "באופן פרטני" (כעולה מהודעתו ברשות, הודעה מיום 23.12.98, ש' 610-626). מעדותו עולה גם כי הדברים עלו בהקשר לאמירות של נציגי מודגל לגבי הבעייתיות בייבוא. לבעייתיות זו קל היה להם להסכים: