אשר לכעס של בן הרצל על סמי לוי - גם בהקשר זה ייאמר שסיבת הכעס יכולה להיות עצם היבוא, אשר מודגל הבהירה כי אינו רצוי לה והינו מנוגד לנאמנות לה, ולאו דווקא הפרת הסכמה שנוצרה בבית איטונג. כמו-כן, עובדה היא שההתקשרות של מנדלסון עם אנשי ליונינג התרחשה מספר חודשים לפני ישיבות בית איטונג.
אכן, כאשר גילה בן הרצל כי סמי לוי עומד מאחורי הייבוא, הוא הביא עובדה זו לידיעתם של כלל המשווקים בבית איטונג. כך אמר בחקירתו הראשית:
"ש. כשנודע לך שמנדלסון היה המפיץ של הייבוא הסיני, מה עשית עם הידיעה הזאת?
ת. אני הבאתי את זה לידיעת המשתתפים שאר המפיצים בבית איטונג, ולמעשה דרכם זה גם אינפורמציה שהועברה לכל השוק." (פר' 9.6.04, עמ' 3553).
אדגיש, כי עובדה זו אינה מלמדת בהכרח על הסכמה מוקדמת של משתתפי בית איטונג להימנע מייבוא. באותה מידה היא יכולה ללמד על הלך הרוח שבו מודגל ביקשה להציף את המשתתפים בבית איטונג, דבר שעשתה ללא הרף על ידי הצבעה על פגמי הייבוא. כמו-כן, נראה, כי הדבר השתלב גם עם רצונה של מודגל להציג את מנדלסון כמפיץ בלתי נאמן לה, כדי לדרבן משווקים אחרים לנאמנות. תגובת המשתתפים בבית איטונג היתה כעס, ואולם, גם על כעס זה יש לומר שסיבתו אינה חייבת להיות ההסדר הכובל, אלא הפגיעה באינטרסים שלהם, בשל חששם שמנדלסון תוכל למכור פיטינגים בזול ותתחרה בהם. כך אמר סמי לוי בחקירתו ברשות:
--- סוף עמוד 169 ---
"ת. ... אני זוכר שעלינו כעסו שאנחנו החזקנו גם מלאי ייבוא וגם מודגל. כולם כעסו עלינו על זה. אני לא יכול להגיד במדויק. אילון בן הרצל השתולל מכעס איך אני מחזיק ייבוא, גם המשווקים כעסו. הקנאות אכלה אותם. לשאלך לגבי שם ספציפי אני עונה שאני לא יכול לך שם ספציפיים. הקנאות אכלה את כולם שהשגתי פיטינגים בזול" (2.11.99, ש' 62-65).
"שאלה: היו לך שיחות פגישות עם מוטי חודרלנד ומוקה בנוגע לייבוא הסיני, גם שהוא יהיה תחת בקרה
תשובה: היו הרבה שיחות, לא יודע אם תחת בקרה. כל מיני שיחות עם נציגי חגיי, פעם עם מוקה פעם עם חודרנלד, אני מדבר עם שניהם כל הזמן. הם אמרו שאני נהנה משני העולמות, גם משווק ייבוא וגם מודגל.
שאלה: במסגרת השיחות איתם דובר על כמויות שייבואו ?
תשובה: לא שאני זוכר. זה במסגרת הזכרון שלי. אני לא יכול להגיד לך בפרוטרוט כל דבר. אין ספק שהרגיז את כולם שקניתי את הפיטינגים הסינים" (שם, ש' 79-93).