--- סוף עמוד 178 ---
- הקושי לבסס הרשעה על ראיות נסיבתיות
- בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי ביסוס הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות ניתן להיעשות רק כאשר הראיות הללו מצביעות באופן חד משמעי על המסקנה המרשיעה כמסקנה ההגיונית היחידה. בית המשפט העליון, בע"פ ישראל מימון נ' מ"י, פ"ד מו(2) 868, 873 קבע:
"הכלל הוא כידוע שבבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפניו כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסבר הנאשם במבחני ההיגיון וניסיון החיים ורק אם המסקנה המרשיעה אשר מוסקת מן הבחינה הזאת גוברת באופן ברור והחלטי על כל תיזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר".
לאור האמור, כלל הראיות הנסיבתיות שפורטו אין בהן, אף בהצטרפן יחדיו, כדי לחייב את המסקנה המרשיעה, מאחר שהן ניתנות להסבר אחר. לכן, אין בידי, על יסוד כלל הראיות שלפני, לקבוע כי אמנם הושג בבית איטונג הסכם לפיו המשווקים לא ייבאו פיטינגים. אכן, הוכח שמודגל ביקשה לדרבן את המשתתפים בישיבות בית איטונג לקנות דווקא את תוצרתה. מודגל גם דאגה "להשמיץ" את הייבוא. המשווקים לא גילו התנגדות למאמץ זה, ואולם, לא ניתן לקבוע שנטלו על עצמם כבילה שלא לייבא (ייבוא תקני), בין במפורש ובין מכללא. אין כל עדות ישירה המלמדת שבן הרצל או גורם אחר מטעם מודגל העלה מפורשות בקשה כזו ואין כל עדות ישירה המלמדת כי למצער אחד המשווקים אמר שלא ייבא ייבוא תקני. אכן, מהראיות עלה, כי נושא הייבוא הסיני קיבל ביטוי נרחב בישיבות בית איטונג - לכך יש ראיות רבות, ומכל מקום, אין על כך מחלוקת, אלא שמודגל דאגה לכך שמשתתפי הישיבות יבינו שהייבוא אינו עומד בתקן.
על כן, נותר ספק סביר לגבי קיומו של הסדר מניעת ייבוא, כנטען באישום החמישי, ואני רואה לנכון זכות את הנאשמים מעבירת הסדר אי-הייבוא שנולדה בבית איטונג ושפורטה באישום זה.
פרק רביעי: אישום רביעי - הסדר פרטני מודגל-טסה
--- סוף עמוד 179 ---
- מסמך ההסדר והחתומים עליו
- האישום הרביעי עוסק בהסדר שצדדיו הם מודגל וטסה בלבד, ושעניינו אי-ייבוא. הסדר זה, על-פי הנטען, קדם בזמן להסדרים בבית איטונג. על-פי כתב האישום, במסגרת ההסדר האמור מודגל התחייבה לספק לטסה תנאי רכישה טובים יותר, בתמורה להתחייבות של טסה לא לייבא ולא לסחור במוצרי ייבוא. על-פי המפורט בכתב האישום, ההסכם הושג בפגישות שהתקיימו ב-13.5.93 וב-31.5.93 באמצעות בן הרצל, גולדברג, אליהו טסה ושאלתיאל טסה.
על פי המאשימה, ההסדר מבוטא מפורשות במסמך ת/49, שהינו הסכם חתום בין מודגל לבין טסה מיום 1.7.93, בו כלולה התחייבות מפורשת מצד טסה להימנע מייבוא פיטינגים וממסחר בייבוא. המסמך מפרט את תנאי המכירה אותם מתחייבת מודגל לספק לטסה וכולל גם התחייבות של מודגל להימנע ממכירה ללקוחות טסה, תוך הבטחה להנחה נוספת בסוף השנה, במידה ותנאי ההסכם יקוימו.
- בסעיף 2 ל-ת/49 מתחייבת טסה מפורשות להימנע מייבוא:
"טסה מתחייבים לא לייבא מוצרים המיוצרים ע"י מודגל, כמו כן מתחייבת טסה לא לשווק ולא למכור מוצרים מיובאים כאמור".