פרק חמישי: אישום חמישי - הסדרי אי ייבוא וקביעת מחיר בין מודגל לש.א.ח.פ
- הכבילות הכלולות בהסכם ת/91
--- סוף עמוד 189 ---
- האישום החמישי שבכתב האישום עוסק בהסדר פרטני בין מודגל וש.א.ח.פ. אישום זה מיוחס למודגל, ש.א.ח.פ, בן הרצל, אוריאל ברי ומרדכי ברי, ולטענת המאשימה, הוא בא לידי ביטוי במסמך ת/91. גם אישום זה מתייחס לראשית 1994, וקדם בזמן לאישומים המתייחסים להסדרי בית איטונג.
על-פי תוכנו, ת/91 הוא הסכם מודפס הכולל הסכמה על אי-ייבוא ועל מחיר מינימום. בתחתית ההסכם מקומות חתימה למודגל ול-ש.א.ח.פ. על-פי סעיף ב' למסמך זה, מתחייבת ש.א.ח.פ: "לא לייבא מוצרים המיוצרים ע"י מודגל. כמו כן מתחייבת ש.א.ח.פ לא לשווק ולא למכור מוצרים מיובאים כאמור" וכן, "לא להציע ולא למכור את הפיטינגים של מודגל בהנחה הגדולה מ 59% כולל מכרזים פומביים". בתחתית המסמך מופיעים גם רישומים בכתב יד של מרדכי (ראו להלן). במסמך יש גם התייחסות לקביעת מסגרת של רכישות.
המאשימה מטעימה, כי בשונה מההסדר הפרטני שנערך עם טסה, ההסדר שערכו מודגל וש.א.ח.פ כלל גם קביעת מחיר מינימום, ובמסגרתו התחייבה ש.א.ח.פ להימנע ממכירת פיטינגים של מודגל בהנחה גבוהה מהנחה מכסימלית מסוימת, בנוסף להתחייבות להימנע מייבוא וממסחר בייבוא. המאשימה מוסיפה, כי למעשה, בהסדר הפרטני בין מודגל ל-ש.א.ח.פ ניתן למצוא רמזים למאפייני הסדרי בית איטונג, כגון: התחייבות למחיר מינימום (הנחת מכסימום) ללקוח, התחייבות לאי-ייבוא ומסגרת רכישה.
- המחלוקת בשאלה אם ת/91 מייצג הסכם בין הצדדים
- המאשימה טוענת, כי המסמך ת/91 מבטא הסדר כובל בין הצדדים המצוינים בו. על-פי הנאשמים, מדובר בטיוטת הסכם שלא נחתם מהטעם שלא באה לגביו הסכמה של המשווקים, וכך לא בא לעולם. כאמור, המסמך ת/91 אינו חתום. על-פי הראיות, המסמך הוכן במודגל כדי שייחתם עם ש.א.ח.פ. למול איום הייבוא ובשל הרצון לשפר רווחיות המשווקים. ואולם, גם על-פי גרסת מודגל, בסופו של דבר לא הושג הסכם, כעולה מדברי בן הרצל בהודעותיו ובעדותו בבית המשפט (פר' 24.5.04, עמ' 3485, עמ' 3486; הודעה מיום 27.1.99, עמ' 13). בן הרצל הוסיף, כי הרעיון להסדר שבוטא ב-ת/91 היה רעיון שלו, ואישר כי אין כל אפשרות שמסמך כמו ת/91 יוצג למשווקים בלא ידיעתו (פר' 30.6.04, עמ' 3987 - 3988). ברם, בן הרצל סיפר, כי לא עלה בידו להביא את הגורמים ב-ש.א.ח.פ להסכים למסמך.בבית המשפט העיד בן הרצל כי כשהוצג ת/91 למשווקים, הם לא הסכימו לאמור
--- סוף עמוד 190 ---