"סוכם עם אילון + מאיר
1.5% לחודש 2/94
החל מ- 1.3.94 3% לחודש"
כלומר, בהתאם לגרסה זו, אוריאל ברי, הוא "האיש שסיכם את המסמך" כלשונו, מול מאיר פלס, בעוד שמרדכי ברי, לאחר שקיבל את המסמך לידיו מאחיו, טרח וסיכם עם אילון ופלס שהבונוס הנוסף, אשר הובטח ל-ש.א.ח.פ בסעיף ג. להסדר, "במידה שעמדה בכל התחייבויותיה עפ"י הסכם זה" יחל להשתלם כבר בחודש פברואר 94', אם כי יינתן בהדרגה (בחודש הראשון - 1.5%% ולאחר מכן, כפי שכתוב במסמך - 3%%).
- ברם, בבית המשפט טען אורי ברי כי הוא כלל לא היה מעורב בסיכום וכי כל נגיעתו לעניין התמצתה בתיוק המסמך בתיק ההסכמים. זאת לאחר שבהודעתו הנזכרת הוא אמר, מיוזמתו: "אני הוא האיש שסיכם מה שכתוב במסמך". בסופו של דבר, טען כי
--- סוף עמוד 192 ---
היום (בעת מתן העדות) הוא "יודע" שלא הוא סיכם את המסמך, אף כי חשב אחרת בעת חקירתו:
"ש. את זה אתה יודע היום, מה שלא ידעת בעצם אתה טוען עשר שנים קודם בחקירה שלך,
ת . את זה אני יודע היום, מה שבאותו יום חשבתי שלא כך,
ש . חשבת שאתה סיכמת,
ת . כן,
ש . מר ברי, אם לפני עשר שנים חשבת שאתה סיכמת את המסמך, לא נראה לך יותר הגיוני שהזיכרון שלך אז היה קצת יותר טרי מאשר היום?" (פר' 23.11.06, עמ' 16 - 17).
לשון אחר, אוריאל ברי העיד, כי בחקירתו שגה באשרו כי הוא אשר סיכם את הדברים הכתובים במסמך. הוא הוסיף, כי ההודעה נגבתה ממנו כשהוא מבוהל ונרגש, בשעה שנחקר לראשונה בחייו כחשוד, והוא הושפע מזה שהמסמך נמצא בתיק המסמכים שלו.
מרדכי ברי שתק בחקירתו, ואת גרסתו השמיע לראשונה מעל דוכן העדים בבית המשפט. מרדכי טען, כי ההסכם הוצג לו בפגישה עם פלס ובן הרצל, ולדעתו דחה אותו על הסף תוך דקות ספורות (פר' 11.12.06, עמ' 7). מרדכי הוסיף, כי הוא לא זוכר בדיוק את הפגישה ודבריו הם בגדר "השערה בלבד".
לשיטת המאשימה, הגרסה שהשמיע מרדכי ברי לראשונה בבית המשפט הינה בלתי אמינה, גרסה כבושה, אשר הוכנה לקראת העדות ותואמה עם גרסתו הכבושה של אוריאל, כטקטיקת הגנה ותו לא.
- המאשימה סבורה, כי לא ניתן לקבל את גרסתו המאוחרת של אורי ברי, כאילו לעובדות קבלת המסמך מאחיו מרדכי, תיוקו לשם מעקב ושמירתו במשרדו ב"קלסר הסכמים עם ספקים" אין משמעות לעניין מעורבותו בהסדר. לדברי המאשימה, גם על-פי הגרסה שהעלה אורי ברי בבית המשפט, ברור חלקו בהסדר הפרטני: הלא גם על פי גרסה זו, הוא קיבל לידיו את ההסכם ממרדכי, קרא אותו ותייק אותו במשרדו בתיק המכיל את הסכמי הספקים.
המאשימה מוסיפה, כי כשהציג אורי ברי את ת/91 לחוקרי הרשות, הוא תיאר אותו כסיכום תנאי עבודה בין ש.א.ח.פ לבין מודגל. הוא לא ציין כי המסמך אינו חתום או