בתמיכה לעמדתה, המאשימה מפנה לחשבונית 3583 ב-ת/148, שהינה חשבונית זיכוי של מודגל לפרופילון לחודשים מרץ עד יוני 1994. ברנט אישר, כי כתב על גבי החשבונית הערה למנהלת החשבונות, כדי שתוודא כי פרופילון קיבלה את הזיכוי המגיע לה על-פי ההסכם עם מודגל ("לבדוק ההסכם והמחזור המתאים") (פר' 1.2.07, עמ' 86-86). המאשימה מטעימה, כי ברנט אישר בהודעתו (מיום 9.6.99 ש' 342-344) "יתכן שקיים הסכם בכתב", ולא הצביע על הסכם אחר. הזיכוי האמור מתייחס לתקופה אליה מתייחס ת/102, ואחוז ההנחה הנוספת שקיבלה פרופילון ממודגל על-פי החשבונית זהה לזה הרשום ב-ת/102. התאמה זו בנתונים, טוענת המאשימה, מלמדת כי ת/102 הוא ההסכם אליו כיוון ברנט בהערתו.
אליבא דמאשימה, למרות שפרופילון מעולם לא ייבאה פיטינגים, לא מנע הדבר מברנט להשתמש באיום הייבוא ביחסיו עם מודגל על מנת לקבל תנאי רכישה טובים יותר. איום הייבוא שימש את ברנט ביחסיו עם מודגל ככלי להשגת שיפור בתנאים. השימוש של ברנט באיום הייבוא, העדר ייבוא על ידי פרופילון ומעל לכל אי-מחיקת תניית אי-הייבוא בת/102 מצטרפים, לשיטת המאשימה, כולם יחד לחיזוק המסקנה כי ברנט הסכים לסעיף אי הייבוא שבת/102.
עוד טוענת המאשימה, כי בעוד סעיפים א' ו-ג' ב-ת/102 מהווים התחייבויות של מודגל כלפי פרופילון, הרי שסעיף ב' הינו הסעיף היחיד ב-ת/102 המפרט את התחייבויות פרופילון כלפי מודגל. על-פי טענה זו, מסמך ההסדר הפרטני בנוי כך שפרופילון מצידה מתחייבת שלא לייבא ו/או לסחור בייבוא וכן לא להציע או למכור פיטינגים מתוצרת מודגל בהנחה גבוהה מ- 59% (סעיף ב' ל-ת/102) ואילו מודגל מצידה מעניקה לפרופילון שיפור בתנאי הרכש וכן בונוס קבוע נוסף, על קניותיה (סעיפים א' ו- ג' ל-ת/102); זאת, "במידה ופרופילון עמדה בכל התחייבויותיה עפ"י הסכם זה" (סעיף ג' ל-ת/102).
--- סוף עמוד 201 ---
המאשימה מוסיפה, כי מחומר הראיות עולה כי ההסדר הפרטני ת/102 אכן בוצע, דבר שלשיטתה מלמד גם הוא על עצם קיומו של ההסדר נשוא האישום, וכן מהוות ראיות נוספות להתקיימות היסוד הנפשי בנאשמים.
ג. הכרעה במחלוקת לעניין תוקפו של ת/102
- חרף השיקולים הרבים שפרשה המאשימה, אני מתקשה לקבוע שהמסמך ת/102 מבטא הסכמה שהושגה בין פרופילון ומודגל. גם כאן (כמו לעניין ההסדר הנטען עם ש.א.ח.פ), העובדות המכריעות לשיטתי הן, שהסכם זה אינו חתום ושאין עד המעיד על השגת ההסכמה לפיו, דהיינו, על נסיבות ההתקשרות. גם כאן נפקדה עדות פלס, אשר מתוקף תפקידו ניתן היה לצפות שיסביר את פשר העדר החתימות על המסמך, אף שיש בו מקום לחתימות. יש להדגיש בהקשר זה, כי גם לשיטת המאשימה, פלס היה מעורב במגעים הקשורים להסדרים הפרטניים האמורים. מכאן, שהעד, שידע היטב מהם ההסכמים שמודגל היתה צד להם, לא ביסס בעדותו את טענת קיום ההסכם או למצער הסביר את פשר העדר החתימה. זאת, כאשר המעורבים בהסכם הכחישו קיומו. כמו-כן, הסברו של ברנט לחתימה המחוקה מתקבל על הדעת (תחילה חתימה ללא מחשבה ואחר כך ביטול החתימה באותו מעמד, משנקלט תוכנו). גם כאן איני רואה סיבה שלא לקבל את עדות בן הרצל, לפיה בסופו של דבר לא הושגה הסכמה. ויוטעם, לא הוצג העתק כלשהו (למשל העתק שנמצא במודגל), שבו החתימה אינה מחוקה. גם אין חתימה של מודגל על ההסכם. אף ההסבר שניתן לשמירת המסמך בקלסר "שוטף" בחברת פרופילון הוא סביר. המקום הטבעי להצעת ההסכם הוא בקלסר מעין זה, כמסמך המהווה ציון דרך ביחסים המסחריים בין הצדדים, גם אם לא השתכלל להסכם. אוסיף, כי העובדה שבמסמך הופיעו גם תנאים שאין מחלוקת שהם מוסכמים, משתלבת עם העובדה שמדובר בתנאים נהוגים כבר קודם לכן במערכת היחסים עם פרופילון, ואין היא מחייבת מסקנה שהם הוסכמו באמצעות אותו הסכם.
לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח קיומו של הסדר כובל בין פרופילון ומודגל, כנטען בכתב האישום, ויש לזכות את הנאשמים מהאישום השישי.
פרק שביעי: אישום מס' 7 - עבירות על חוק ניירות ערך
- חובות הדיווח שהופרו