יש, אפוא, לבדוק מה היתה חשיבות המידע שלא גולה למשקיע הסביר.
- על-פי טענות הנאשמים, לא הוכחה מהותיות המידע שלא נחשף, מאחר שאין מדובר ב"התקשרויות מיוחדות" או ב"התקשרות חורגת מהמקובל", כאמור בתקנה 37, או בעניינים ש"הם חשובים להבנת מצב ענייני התאגיד באופן מאוזן בידי משקיע סביר" או בעניינים "שהשפעתם על נתוני הדו"חות הכספיים ביניים ועל הנתונים בתיאור עסקי התאגיד מהותית מאוד" או ב"אירועים העשויים להצביע על קשיים כספיים", כלשון תקנה 48. הנאשמים מפנים גם לדבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ
--- סוף עמוד 206 ---
הנ"ל, לפיהם חובת הגילוי "משתרעת על עובדה אשר לו המשקיע הסביר בניירות ערך היה יודע אודותיה היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות הנוגעות להשקעה בניירות ערך בחברה הנוגעת לענין" (שם, בעמ' 837). לטענת הנאשמים, המאשימה לא הוכיחה מהותיות זו. בהקשר זה, רוב המשווקים הדגישו כי פיטינגים היו רק מוצר אחד ממוצרים רבים אחרים בהם עסקו, וכי באופן יחסי היקף הסחר בפיטינגים הגיע לשיעור קטן ושולי בעסקיהם, ועל כן, לשיטתם, לא ניתן לומר כי ההתייחסות להתקשרות העוסקת בפיטינגים היתה עניין מהותי בעסקיהם.
- כך נטען לגבי מנדלסון, כי הפיטינגים היו פריט אחד מ-24,000 פריטים אותם מכרה. כמו-כן, לגבי נאשמים 10, 12 ו-13 נטען, כי תחום הפיטינגים הינו תחום זניח בקבוצת ח.ג.י.י. אפרט את טענות ח.ג.י.י., כדי להדגים סוג זה של טיעון. ח.ג.י.י. מחזיקה במספר חברות בנות וביניהן ח.ג.י.י. המשביר, סופר קרמיק, מרכז אילת. במסגרת דו"חותיה הכספיים, מדווחת הקבוצה במרוכז על כלל פעולות החברות המרכיבות אותה. בעבור קבוצה זו, פיטינגים היו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום מוצר אחד ממגוון רחב של מוצרים (עדות חודרלנד, פר' 23.10.06). לקבוצת ח.ג.י.י. היו כ-200 ספקים, ולח.ג.י.י. עצמה כמאה ספקים (עדות רוזנברג, פר' 4.9.06), וביחס למחזור המכירות, מחזור הפיטינגים עמד על 5 מיליון ש"ח, בעוד שמחזור המכירות הכולל עמד על בין 280 ל-330 מיליון ש"ח לשנה (עדות רוזנברג, פר' 4.9.06). דהיינו, היחס של מכירת הפיטינגים עמד על 1.5% לכל היותר. עוד נטען, כי המשקיעים לא קונים החזקה רק ב-ח.ג.י.י. חברת האם, אלא גם בחברות-הבנות, דהיינו – בכל הקבוצה. הנתון שהמשקיע רואה לנגד עיניו הוא נתון כספי של הקבוצה, ומכאן שזו נקודת המבט הרלבנטית לדיווח הנדרש. לכן, טוענים הנאשמים, כי ההתקשרות בין ח.ג.י.י. למודגל לא היתה רלבנטית למשקיע סביר, ובוודאי שאינה התקשרות מיוחדת. נטען גם, שאין זה הגיוני לדרוש מתאגיד לפרט את מידת התחרות בכל אחד מאלפי מוצרים אותם הוא מוכר. לכל היותר, במסגרת תיאור הסביבה העסקית, נדרש תאגיד לתאר את מידת התחרות בענפים מרכזיים בפעילותו. חובה זו לא יכולה לכלול פעילות בתחום זניח ושולי כמו במקרה שלפנינו.
מנגד טענה המאשימה, כי הובהרה בראיות החשיבות של הפיטינג לסל מוצרי האינסטלציה שמוכרת ח.ג.י.י., ובשל מקומו בסל, חשיבותו היתה מעבר לערכו הכספי. הפיטינג היה מוצר הכרחילהשלמת סל המוצרים שנמכר על-ידי המשווקות. לדברים אלו ניתן להוסיף, כי קשה להשתכנע שהפיטינגים והקשר עם מודגל בגינם היה בלתי חשוב למשווקות, ובכל זאת נענו המשווקות לפניית מודגל וקיימו את פגישות בית איטונג ברמת בכירים בחברות. מתבקשת המסקנה, כי מדובר במוצר בסיסי שהמשווקים ייחסו לו חשיבות לא מועטה.