ת. עד כמה שאני זוכר היתה בסוף הסכמה על זה, ללכת על זה, הסכמה של המשווקים. החברה, המשווקים בבית איטונג, הבינו שמודגל מחזיר את הכדור אלינו ואומר תמכרו במחיר מומלץ כזה וכזה, ככה תשפרו את ההנחות שלכם, למה למכור בהנחות מופקעות, תמכרו במחיר מומלץ וככה תשפרו את הרווחיות שלכם" (הודעה מיום 15.4.99, עמ' 9).
על-פי דברי סמי לוי בחקירתו (ברשות ההגבלים), הוא עצמו הבהיר בבית איטונג שהוא תומך בהמלצת מודגל. הוא אף סיפר, כי הכריז שיהיה נושא הדגל ויעביר את ההנחיה לאנשיו:
"ש. אמרת למודגל שתאמץ את ההמלצה שלהם?
ת. זה עלה בבית איטונג ואמרתי שאני אהיה נושא הדגל, אעביר את ההנחיה הזאת לאנשים שלי" (הודעה מיום 15.4.99, ש' 286-287).
ברם, בעדותו העיד, כי אמר דברים אלה לבן הרצל ב"ארבע עיניים". המאשימה טוענת, כי מדובר בגרסה כבושה שנועדה להתאים דבריו עם גרסת בן הרצל בבית המשפט. אכן, מההודעה עולה מפורשות כי את תגובתו האמורה העלה בבית איטונג.
סמי לוי הוסיף וציין, כי היה "ויכוח" לגבי ההמלצה:
"היה שם ויכוח ... חלק גדול מהויכוח הזה היה על חוקי או לא חוקי. ולמה בכלל 57% למה לא 52 ולמה לא 60. משני הכיוונים. ואז אני קראתי לזה גבירתי הסכמה ... הסכמנו ללכת על זה ...
ש. למה היה צריך שיהיה דין ודברים על גובה ההמלצה?
ת. לכל אחד היה שם אינטרס שונה ...
כב' השופטת: מה שהוא שואל אותך זה, אם זה לא היה משהו אופרטיבי אז זה לא היה מציק להם. הם לא היו מתווכחים.
--- סוף עמוד 38 ---
לכאורה זה המלצה, עשו מה שרוצים, למה בכלל להתווכח" (פר' 6.6.05, עמ' 28).
דברים אלו מבליטים את העובדה, שהמשווקים לא ראו בהמלצה המסוימת דבר זניח שאין לו השפעה על מהלכיהם, שהרי אחרת לא היה מתעורר ויכוח.
- אף אילון בן הרצל עצמו אישר בהודעותיו, כי מתוך הישיבות בבית איטונג ניתן היה להבין שאחוז ההנחה של 57% היה מקובל על המשווקים:
"ש. האם מתוך הישיבות בבית איטונג ניתן היה להבין ש 57% הנחה מומלצת היה מקובל על המשווקים?
ת. לפי דעתי כן. לא זוכר שהייתה מלחמה לשנות את ההמלצה הזאת. היו תלונות שהמחירים בשוק הם בהנחות יותר גדולות מ- 57%, לפעמים. לשאלתך לא זכור לי מי התלונן"(הודעה מיום 26.1.99, עמ' 21 ש' 5-11).
גם בהודעה אחרת, בן הרצל הבהיר כי מתגובת המשווקים עלה, כי ההמלצה מקובלת עליהם:
"ש. מה היתה דעתם של המפיצים על ההנחה המומלצת של 57%?
ת. לא זכורה לי איזושהי דעה ספציפית.