ואולם, כיצד העובדה האמורה שוללת הגעה להסכמה לגבי אותו מספר, בסופו של דבר? האם אי-אפשר להסכים על אימוץ ההצעה המקורית? והאם רק על דרך הצבעה מתקבלת הסכמה? בהמשך הדברים אוסיף ואבהיר מדוע לשיטתי היבטים כגון אלו אינם בעלי חשיבות בשאלת ההגעה להסכמה.
גם פלס, שאמר כאמור שהמספר נדון בבית איטונג וכי החליפו דעות לגביו, הדגיש כי "מי שלקח בסוף החלטה אחרי שהוא שמע את מגוון הדעות היה בן הרצל" (פר' 17.2.03 עמ' 480). נראה, אפוא, כי גם לשיטת פלס עובדה זו היא משמעותית, ולהערכתי היא שהדריכה חלק מתשובותיו בנושא, בין בחקירתו ברשות להגבלים עסקיים ובין בבית המשפט. הנאשמים מדגישים גם דבריו אלו של פלס, המתייחסים לאופן שבו מודגל הציגה את נושא מחיר המינימום לפני משתתפי הישיבה:
"ש. זאת היתה הנחה מומלצת, זה היה מחיר מומלץ.
אז אנחנו חוזרים ואומרים כאן מדובר בהמלצה ולא בשום דבר מחייב נכון?
ת. נכון
ש. עכשיו, בהודעה שלך ברשות מיום 8.7.98, הודעה 8(ב) בעמוד 15 בשורות 10 עד 11, נשאלת האם הלשון שמודגל השתמשה בה במהלך הישיבות היתה לשון המלצה?
התשובה שנתת היא א. כן. זאת אומרת, כלומר מודגל השתמשה במונח המלצה, כן. ו-2 אינני יכול להכריח אף אחד שקונה את
--- סוף עמוד 43 ---
מוצרי ומשלם מה לעשות איתם. אני רק יכול להגיד לו מה דעתי איך למכור.
אתה מאשר את זה?
ת. אני מאשר את זה" (שם).
הנאשמים מדגישים גם את העובדה שפלס הבהיר בעדותו כי הוסבר למשווקים על-ידי מודגל שאין היא השוטר בשוק. כך, בהקשר לתלונות מפיצים על אחרים בתקופה שלאחר ההמלצה, אמר פלס:
"ש. מה אתה היית עושה עם הדברים האלה, אם בכלל
ת. התשובה שלי היתה שאני לא השוטר בשוק וכל אחד שימכור איך שהוא מבין למכור. אני לא שוטר, לא יכול להיות שוטר, ובזה פטרתי את עצמי" (פר' 15.1.02, עמ' 291).
פלס הבהיר בעדותו, כי לדידו חשובה העובדה שמודגל לא שינתה עמדתה לגבי ההמלצה לאחר שנשמעו הדעות בבית איטונג:
"לא התקיים דיון. אנשים הביעו את דעתם. אנחנו באנו עם נתון, באנו עם מספר. אנשים הביעו את דעתם לא סתמנו לאנשים את הפיות. שמענו מה שיש להם להגיד ואמרנו שאנחנו לא מתכוונים לשנות את ההחלטה" (פר' 23.6.04, עמ' 3669-3671).
פלס גם אישר, כי להבנתו ההמלצה הותירה "שיקול דעת עצמאי לכל מפיץ". כדבריו:
"ש. תאשר לי רק דבר אחד, שההמלצה של מודגל הותירה שיקול דעת עצמאי, חופשי לכל מפיץ למכור את המוצר, את הפיטינגים במחיר שרצה, נכון?