"כב' השופטת: תסביר מה התכוונת במילה הזדמנות? מה ההזדמנות?
ת. היה את אותם כנסים ופגישות של לקוחות עם מודגל, ומרדכי אמר לי תשמע אורי מתאריך מסוים אני מבקש שתקטין את ההנחות ללקוחות יש מחיר מומלץ 57% הנחה, אני מבקש שתשתדל לפעול במחיר הזה, ואז אנשי מכירות קיבלו הנחייה כל אחד ללקוחות שלו לפעול להודיע להם שחל מתאריך מסוים ההנחה קטנה כל אחד מההנחה שהוא קיבל ל-57%, ברוב המקרים זה הצליח למעט כמה מקרים שהיו לקוחות שזה לא הצליח ומכרנו להם באמת גם" (פר' 7.12.06, עמ' 25-26).
...
"כב' השופטת: זאת אומרת ההזדמנות נבעה מכך שגם חשבתם שאחרים ינהגו כך? לא כל כך ברור מה שאתה אומר.
ת. אז אני יענה, כן ...
כב' השופטת: אז מה ההזדמנות היתה?
ת. להעלות מחירים" (פר' 7.12.06, עמ' 26).
מדברים אלה עולה, כי דובר על הקטנת ההנחה הקיימת והעלאת מחיר, משמע – ההנחה הקודמת היתה גדולה יותר והמחיר נמוך יותר. אם כך, הטענה שההסדר היטיב עם הציבור אינה נתמכת למצער בעדות זו. כמו כן, מובהר בהם, כי "ההזדמנות" שאוריאל ברי ראה, נבעה מההבנה שגם משווקים אחרים יתיישרו לפי אותו קו מחיר. גם היבט זה
--- סוף עמוד 62 ---
מבהיר כי ההשפעה התחרותית של ההסדר היתה שלילית, וכי ברי הבין כי גם המשווקים האחרים ינהגו כך, ועל כן, יש לו הזדמנות להעלות מחיר.
דבריו של אוריאל ברי, וגם של אחיו מרדכי, תומכים בעוצמה בהערכה הנובעת מהחששות שביסוד דיני ההגבלים העסקיים, לפיה ההבנה בדבר הנחת מקסימום של 57% - היוותה עבור המשווקיםהזדמנות להעלאת מחירים על חשבון הלקוחות, בטמנה בחובה את הבנת המשווקים כי הם (ומתחריהם) ישמרו על אותו מחיר. לפני ההבנה שבאה בעקבות ההמלצה, לא היה ביד משווק להעלות את המחיר כרצונו – אם לא רצה לאבד לקוח - בשל חששו שלקוחותיו יפנו למתחריו. אולם, משהובהר כי המשווקים כולם לא ימכרו בהנחה גבוהה מ-57%% או למצער לא יטו לעשות כן, יכול היה גם אוריאל ברי להעלות את המחירים ללא מורא, שכן ידע כי כך יעשו גם מתחריו וללקוחותיו לא תעמוד חלופה זולה יותר. אוסיף, כי האחים ברי לא הבהירו כי תוצאה זו של העלאת המחיר לוותה בתועלת כלשהי ללקוח.
- 74.בגדר ראיות הביצוע, המאשימה הוסיפה והפנתה להשלכת ההסדר על הסכמים קודמים עם מוסדות שבהם הוטמעו הנחות גבוהות. פלס העיד, כי כאשר נקבעה בבית איטונג ההנחה המכסימאלית של 57%, היו מספר משווקים שאמרו שיש להם הסכמים קודמים עם מוסדות, במסגרתם הם מחויבים לספק פיטינגים בהנחות גבוהות מההנחה המכסימאלית שנקבעה. לדברי פלס, אותם מפיצים הביאו עובדה זו לידיעת הפורום, וסוכם שהם ישלחו את אותם הסכמים ספציפיים למודגל (פר' 13.1.03, עמ' 192, 193). אכן, מהלך זה מבסס את עובדת ההסכמה וההבנה שחלקו המשתתפים בפגישות, ושולל גם הוא את הטענה שמדובר אך ורק בהמלצה חד-צדדית של מודגל. עולה ממנו, כי הובן שלהמלצה יש השפעה אופרטיבית על התנהלות המשווקים.
כך, חברת ש.א.ח.פ שלחה אל פלס מעטפה שהכילה הסכמים עם מוסדות, בהם ההנחה עלתה על 57% (פר' 13.1.03, עמ' 193-199). הוצגה גם המעטפה שנשלחה לפלס מ-ש.א.ח.פ, שהכילה מספר הסכמים של חברת ש.א.ח.פ עם מוסדות שונים (משרד הביטחון, חברת חשמל, מקורות). להסכמים אלה צורף פתק מאוריאל ברי, נושא תאריך 31.7.94, בלשון זו: "רצ"ב הסכמים עם מוסדות. בברכה, אורי ברי" (ת/11). אוריאל ברי אישר, בחקירתו הנגדית, כי מדובר בכתב ידו, וכי הוא זה ששלח לפלס את המסמכים (7.12.06, עמ' 9-10).