ניר אלקלעי אמר בעדותו, בהתייחס למכתב למקורות ששלחו ש.א.ל מנדלסון ו-ש.א.ח.פ (ראו לעיל), "אני מעריך שגם בחברות אחרות עשו את אותו מאמץ לשמור על 57%" (פר' 4.1.07, עמ' 89). משמע, כי להבנתו מדובר בקו פעולה שננקט גם על-ידי משווקים אחרים וגם הוא ביצע אותו.
עוד עולה מהראיות, כי באותה תקופה רכישות ש.א.ל מפרופילון ומוולפמן היתה ב-57% הנחה, ואף ביגלר, סמנכ"ל רכש ושיווק בחברת טכנובר, רכש מ-ש.א.ל ב-57% הנחה (פר' 17.12.03, עמ' 2252-2253), וכך גם ממשווקים אחרים. הדבר נתמך על-ידי החשבוניות שהנפיקה ש.א.ל לטכנובר (ת/202), וכך גם עולה מחשבוניות שהנפיקה ש.א.ל ללקוח בשם "הגרעין" (ת/203). גם מטבלאות ההנחיות ללקוחות ש.א.ל מרכז (ת/204, ת/205), ניתן ללמוד, כי לא היה לקוח אשר קיבל הנחה גבוהה מ-57%, וזאת בין בשנת 1995 ובין בשנת 1996.
- הראיות מלמדות, שגם פרופילון ביצעה את ההסדר. ברנט אמר בהודעתו שאימץ המלצת מודגל ל-57%, וכי כך עשו גם אחרים (הודעה מיום 9.6.99). על-פי עדות ברנט, לאחר קבלת ההמלצה הודיע לאריה באום שישתדל להעמיד מחיר זה, וההנחות ללקוחות במחשבי פרופילון שונו בהתאם (פר' 29.1.07 עמ' 39, 41). על גבי החשבוניות שהנפיקה פרופילון נכתב, כעולה מ-ת/212, "שים לב!!! פיטינגים – 57%", ועל פי עדות באום, פרופילון הורידה את ההנחה על פיטינגים ל-57% בתקופה המדוברת, בעוד שקודם לכן ההנחה עמדה על 59% ולאחר מכן עלתה עד 60% (פר' 17.9.03 עמ' 1697-1695). בכך תומכות גם חשבוניות מכירה לטכנובר וגם טבלאות ההנחה ללקוחות שונים (ת/122). במכתב לרשת אייס (ת/80), הודיעה פרופילון כי החל מספטמבר 1995 ההנחה תשונה ל-55%%, וברנט הודה שבכך פרופילון ניסתה לאמץ את המחיר עליו הוסכם בבית איטונג (פר' 5.2.07 עמ' 444).
גם חברת וולפמן, וקודם לכן בית מסחר לבני, יישמו את ההמלצה, כעולה מעדות ברוך נייגו (פר' 10.9.03 עמ' 1672-1673). נייגו העיד, כי היה בודק אם ההנחה כמו שצריך ולא היו הנחות גבוהות מ-57%. ברוך נייגו היה מחסנאי עוד בתקופת לבני. לדבריו, מי שקבע את המחירים היו לבני או וולפמן. בשנים 1995 ו-19966 ההוראה היתה שהמחיר
--- סוף עמוד 76 ---
יהיה 57%, וקודם היה בדרך כלל בין 59% ל-60%, והמעבר היה "במכה אחת" (פר' 10.9.03, עמ' 1640). גם וולפמן סיפר בחקירתו ברשות להגבלים עסקיים: "מאז ההחלטה על המחיר המומלץ בבית איטונג התנדנד המחיר ללקוח סביב 57% הנחה" (הודעה מיום 6.3.97, עמ' 8-9). וולפמן בחר, כאמור, שלא להעיד בבית המשפט, והדבר מחזק את ראיות המאשימה נגדו.