ב. מודגל לא ביקשה לקבל את הסכמת המפיצים למחיר המומלץ או לשיעורו. התשובה לטענה זו – אפילו אניח שיש לה בסיס ראייתי – היא התשובה לטענה הקודמת. אולי כך היה מלכתחילה, אך בסופו של דבר בבית איטונג גובשה בפועל הסכמה. עובדה היא שמודגל בחרה להפנות את ההמלצה כאשר המשווקים ישבו יחדיו וכאשר כל אחד מהם יכול היה להתבטא (ולפחות חלקם התבטאו), כפי שצפוי מראש שיתרחש במצב כזה, וכך היה ביד כל אחד מהם להבין כי האחרים ינהגו בדרך שגובשה בהמלצה.
ג. מוגדל לא אכפה את המחיר המומלץ. בכלל זה לא ביקשה לקבל תלונות מצד המפיצים כנגד מפיצים החורגים מהמחיר המומלץ ולא עודדה תלונות כאלו. שיקול הדעת של המשווקים נותר עצמאי. כך, על פי הנטען, מודגל הבהירה שאינה "השוטר בשוק, וכל אחד שימכור איך שהוא מבין למכור" (מתוך עדות פלס מיום 15.1.03, עמ' 291). התשובה לטענה זו מובילה קודם כל להגדרת הסדר בחוק ההגבלים העסקיים, לפיה לא נדרש כי ההסדר יהיה "מחייב" את צדדיו. די בהבנה או הסכמה שאין כל חובה לקיימה ושאינה נאכפת, כדי ליצור את ההשפעה התחרותית השלילית. כך גם די בציפייה שהמעורבים יפעלו מכח הבנתם על-פי ההמלצה, כדי לבסס תחושה של כל אחד מהם שאין עליו לחשוש שהאחר יוזיל את המחיר כדי "למשוך" ממנו את הלקוח. לכן, גם הטענה כי שיקול הדעת של כל אחד מהם נותר חופשי ליישם ההמלצה או להימנע מכך, אין בה כדי לגרוע מהמסקנה. ההסכמה יצרה הסדר אופקי - התנהלות רב-צדדית מתואמת מכח הבנה לגבי ההתנהגות הצפויה של הכלל. במצב דברים זה, היה עניין לכל אחד מהמפיצים
--- סוף עמוד 78 ---
לנצל את המצב שהתהווה בשוק לטובתו כדי להשיא את רווחיו, והדעת נותנת שלכך היה חותר, תוך שימוש בשיקול דעתו החופשי. בכל מקרה, כאשר כל מפיץ מניח שהאחרים יטו ליישם את ההמלצה המוסכמת, נכונותו להעמיד ללקוח מחיר נח יותר פוחתת, גם כשהוא עצמאי לגמרי בקביעת מחיריו.
ד. מודגל קבעה את שיעור ההנחה המומלצת באופן עצמאי, לאחר שבדקה מול חלק מהמפיצים מהו שיעור ההנחה הממוצע בשוק – טענה זו אין בה כדי להשפיע על המסקנה אליה הגעתי לעיל, על יסוד חילופי הדברים בפגישות בית איטונג. ההסכמה של המשווקים התגבשה למצער בבית איטונג, לאחר שהושמעה ההמלצה. לא ניתן לקבוע כי המחיר המומלץ היה זהה למחיר שהיה מתקבל בתנאי תחרות מלאה. כאמור, לדברי המשווקים עצמם, הם ראו לנכון אף למכור במחיר נמוך יותר. ההסכמה הושגה בין מתוך הרצון לרצות את הממליצה ובין בשל השיקולים הנעוצים באינטרסים של המשווקים, ובסופו של דבר, המחיר שהומלץ הלם את רצון כלל המשווקים, וכל אחד מהם הבין שתצמח מכך פעולה מתואמת לעניין המחיר, דהיינו, שכלל המשתתפים ישתדלו להעמיד מחיר זה.