ה. תלונות על חריגה מהמחיר אינן מלמדות על קיומו של הסדר, דבר עליו עמדה הפסיקה האמריקאית. טענה זו הועלתה, תוך הפניה לפסיקה כאמור, כדי לשלול את טענת המאשימה, לפיה התלונות מלמדות כי הושגה הבנה בבית איטונג לגבי הנחת המכסימום.
לענין זה אציין, כי מקובל עלי שתלונות יכולות לנבוע מסיבות רבות, לרבות הרצון ללחוץ על היצרן כדי להביא להורדת מחיריו בטענה שמשווק אחר מקבל תנאים טובים יותר, אם יש בידיו להוריד מחירים. ברם, בענייננו, קיימות ראיות ישירות על שהתרחש בבית איטונג, והתלונות משתלבות עמן היטב ותומכות במסקנה העולה מהן, כפי שהוסקה לעיל. כמו-כן, התלונות עסקו ישירות באי-עמידה בהנחת המכסימום. ויוטעם, הפגישה בבית איטונג היתה קרקע נוחה להיווצרות ההסדר, וגם ללא התלונות ניתן, על יסוד יתר הראיות, להגיע לאותה מסקנה. אוסיף, כי לטעמי מאמציו של לוי להסביר הנחה אשר עלתה על-פי התלונה על 57% (ראו לעיל, סעיף 69) לכלל משתתפי בית איטונג, אינו משתלב טוב עם טענת הנאשמים בדבר מטרת התלונות. העובדה שמנדלסון רכשה כמויות גדולות היתה ידועה לכולם והצדיקה לכאורה הנחות ממשיות. האם דווקא היא נבחרה על-ידי המתלוננים כאמצעי לשפר את מחירי הרכישה שלהם? סמי לוי עשה כל מאמץ להסביר את התנהלותו באותה פרשה, כנובעת מרצונו לבלום ניסיון של אחרים לכופף את מודגל כדי לתת להם הנחה גדולה יותר. ואולם, אין בידי להשתכנע שזו
--- סוף עמוד 79 ---
היתה הסיבה היחידה למאמציו. להערכתי, הסיבה העיקרית לכך היתה רצונו להראות שלא הפר את ההסכמה, מה גם שהוא עצמו אישר כי אמר למודגל שישמש נושא הדגל באימוץ ההמלצה (ראו הדיון בנושא זה לעיל).
ו. הראיות, שבהישען עליהן טוענת המאשימה כי ההסדר בוצע, אינן ראיות העומדות בנדרש בפלילים, ולכן אין בהן גם כדי להוכיח קיומו של הסדר, כגון: ההישענות על מדגם החשבוניות ת/142 ועל התלונות. באותו הקשר נטען, כי העובדה שהמפיצים העבירו למודגל את תנאי המכירה בהם הם מחויבים במכרזים בהם זכו בעבר, באה במטרה לשכנע אותה להעניק להם גיבוי על הנחות שניתנו לפני קביעת המחיר המומלץ ושלא בהקשר להסדר כלשהו. גם לעניין זה אומר, שאין אלו הראיות הבלעדיות או העיקריות להסדר, אלא ראיות המשתלבות עם הראיות המלמדות על ההסכמה, שמקורן בתיאור המעורבים לגבי מה שהתרחש בפגישות בבית איטונג. הנאשמים 1 - 3 מכירים בכך שמכתב הגיבוי של מודגל שנשלח לחברת מקורות (ראו לעיל) אינו עולה בקנה אחד עם הסבריהם, והם מדגישים כי מכתב זה הוצא באופן חריג על-פי שיקול דעתו של מר פלס, ומבלי שניתן לו כל גיבוי מהנהלת מודגל ומבלי שנדון בפגישות בבית איטונג. ואולם, פלס העיד כאמור: "אני משוכנע שהתייעצתי עם המנכ"ל ויידעתי אותו על תוכן המכתב הנ"ל" (פר' 13.1.03, עמ' 206). אכן, בן הרצל שלל זאת (פר' 23.6.04, עמ' 3722), ואולם, אני מתקשה לקבוע שפלס לא הבין את משמעות המתרחש בבית איטונג ואת מהות האינטרסים של המעורבים ופעל בהקשר זה על דעתו שלו בלבד. אין ספק כי הוא פעל על-פי ההבנה שהושגה וכדי ליישמה. יתר-על-כן, הדמיון המדהים בהצגת סיבת שינוי המחיר, במכתבים שהופנו למקורות, שהיתה שקרית, וכן הדמיון במועד שינוי המחירים בשוק, על-פי המכתבים, מלמד גם הוא על תיאום בין המשווקים.