הקשר בין קיומה של "הסכמה" ליסוד הכבילה ברור בדברים אלה.
המחברים מוסיפים ביחס ליסוד הכבילה, כי "הפרשנות הראויה לו היא הפרשנות המילולית אשר בהתאם לה כבילה משמעותה צמצום חופש הבחירה". כל הסכמה בין מנהלי עסקים בעניין המחיר שיעמידו למוצר שהם מוכרים יש בה משום כבילה, מאחר שהיא משפיעה על התנהגותם בעתיד ומגבילה אותה בפועל, גם אם החופש בידם לקבוע גם מחיר אחר.
בעניין בורוביץ (פסקה 87), נקבע לגבי יסוד הכבילה:
"הגבלה שתיחשב כיוצרת הסדר כובל היא הגבלה המצמצמת את חופש הפעולה הנתון למי שמנהל את העסקים ... בין שכתוצאה מההגבלה נאסר עליו לעשות דבר מה (לדוגמה, לפנות לקהל מסויים של לקוחות (ובין שההגבלה מחייבת אותו לפעול רק באופן מסויים (לדוגמא, למכור את מוצריו רק במחיר מוסכם כלשהו). מלשון החוק עולה, כי די בכך שאחד הצדדים להסדר יגביל את עצמו באופן האמור על מנת שההסדר ייחשב להסדר כובל מבחינת כל השותפים לו".
מאחר שהחוק מבהיר במפורש כי אין צורך שההסדר יהיה מחייב, נובעת בהכרח המסקנה כי גם הסכמה בלתי מחייבת למכור במחיר מסוים היא בהכרח "כבילה" או הגבלה מסוימת, מאחר שהיא מנתבת באופן מלאכותי את המחיר לכיוון המסוים, ובכך מצמצמת בפועל את אפשרויות הבחירה. אכן, במצבים שמדובר בהם מלכתחילה בהמלצה – ובהנחה המקובלת עלי, לפיה הובהר על-ידי מודגל בבית איטונג שמדובר בהמלצה המותירה חופש פעולה ובחירה לכל אחד – עדיין, משהתחוור כי ההמלצה בעיקרה מקובלת על המשתתפים, כעולה מהראיות שפורטו, נוצר הבסיס לתיאום, ודי בכך כדי לבסס קיומו של הסדר. חשוב גם להבין, כי גם אם כל אחד מהמשווקים לא ראה לנכון להקפיד לאחר מכן בכל מכירה על הנחה מרבית של 57%, מחיר זה שימש כ"מחיר בסיסי
--- סוף עמוד 94 ---
המשמש כנקודת מוצא מוסכמת ומתואמת לקביעת המחיר הסופי על-ידי כל הצדדים להסדר" (מתוך הכרעת הדין בעניין מצרפלס, כמובא בעניין וול, סעיף קע"ה).
- מהאמור לעיל נובעת גם המסקנה, שכבילה טמונה בכל הסכמה להעמיד מחיר מסוים. לשון אחר, הסכמה המנתבת את המעורבים למחיר מסוים דווקא, משמעותה היא קיומו של הסדר הכולל כבילה, כמשמעות המונח בסעיף 2 לחוק. הסכמה להעמיד מחיר מסוים כוללת, מטבע הענין, "כבילה" להעמיד מחיר זה, מאחר שבפועל מצומצם חופש הבחירה (על-ידי מתווה ההסכמה) ומתקיים סיכוי מוגבר שכלל המסכימים יאמצו מחיר זה.
אכן, כנטען על-ידי הנאשמים, גם כאשר נמסרת המלצה חד-צדדית למשווקים בדרך אחרת – למשל על-ידי ציון המחיר המומלץ על המוצר, כמקובל בשיווק ספרים שעל כריכתם נכתב בדרך כלל מחיר מומלץ על-ידי המוציא לאור – גובר הסיכוי להעמדת המחיר שהומלץ. ואולם, בהקשר להמלצת מחיר, יש להבחין בין התנהלות חד-צדדית לבין התנהלות דו-צדדית. במקרה של המלצת ספרים כאמור, מדובר בהמלצה חד-צדדית במלוא מובן המילה, שאינה מתלווה לה הסכמה מראש של חנויות הספרים (אלא אם העובדות הספציפיות מלמדות אחרת ואם אין אמצעי דירבון המובילים לקבלת ההמלצה). קבלת ההמלצה במובן הפיסי של המונח, ואפילו קבלת ההמלצה לגופה, דהיינו – קבלת החלטה להעמיד את המחיר שהומלץ, עדיין מותירות את ההתנהלות כחד-צדדית, בהעדר הבנה מראש כי כך יפעלו המעורבים. לעומת זאת, במקרה דנן, ולו מאחר שההמלצה ניתנה כאשר המשווקים ישבו יחדיו ונתקבלו תגובותיהם שהובילו להבנה של קבלת ההמלצה, מדובר בהסדר דו-צדדי, דהיינו, בנסיבות המקרה – בהבנה רבת משתתפים, בגדרה הובהר כי מחיר מסוים הוא המועדף על-ידי כלל המשתתפים למכירות עתידיות. זאת, גם אם רק חלק מהמשתתפים הביעו דעתם בישיבה, מאחר שגם כך, בשל שתיקת האחרים, נוצר הרושם של הסכמה כללית מכללא למחיר של 57% הנחה.