מפלסטיק. על רקע זה פנתה מודגל לאהוד סבירסקי, יועץ כלכלי עצמאי, כדי שימצא פתרון כולל לבעיות הכלכליות עימן מתמודדת מודגל (פר' 5.11.03, עמ' 9).
- במהלך מספר פגישות שהתקיימו בין סבירסקי לבן הרצל, שטח בן הרצל בפני סבירסקי את בעיותיה הכלכליות והשיווקיות של מודגל. לדברי סבירסקי, בן הרצל ביקש למצוא פתרון שיווקי-מסחרי, כולל להתמודדות עם חדירה של ייבוא, בעיקר ייבוא מהמזרח, ככל הנראה מסין (שם).
- עוד הסביר סבירסקי בעדותו, כי בן הרצל ציין בפניו שהייבוא עומד להיכנס לארץ במחירים נמוכים משמעותית מהמחירים בהם שיווקה מודגל את מוצריה בארץ, וכן הביע חשש מכך שהייבוא ינגוס בכמות המשווקת בארץ על-ידי מודגל. לדברי סבירסקי, במסגרת הפגישות עלה הצורך בחיפוש מודל או מנגנון כלשהו, אשר יאפשר למודגל לשמור על כמות הייצור והשיווק, ברמתה ערב כניסת הייבוא. סבירסקי העלה את הרעיון לפנות למשווקיה של מודגל, ובשיתוף פעולה עמם, לחפש מודל שיאפשר לכולם להתמודד עם חדירת הייבוא (פר' 5.11.03, עמ' 146-147).
תהליך זה הוביל למפגשים אליהם הוזמנו על-ידי מודגל נציגי החברות המשווקות. המזמין היה, בדרך כלל, מאיר פלס, מנהל המכירות של מודגל. המפגשים התקיימו בבית איטונג בתל-אביב. ביומניהם של בחסי (ת/104), סמי לוי (ת/135) ואילון בן הרצל (ת/127) מופיעה הפגישה הראשונה של בית איטונג בתאריך 24.7.94, ואולם, כתב האישום מתייחס לתקופה שמיום 1.9.94. תחילה התקיימו הפגישות פעם בחודש, ולאחר מכן פעם בשלושה חודשים. אין מחלוקת שבפגישות נדון נושא הפיטינגים. חלק מהמשתתפים כינו את הפורום "המועדון". הפגישות נפסקו לאחר 30.12.96, עת החלה חקירת הרשות להגבלים עסקיים בפרשה (פר' 5.3.03, עמ' 708).
- המאשימה הסבירה, כי העדר שביעות רצון בקרב משווקי הפיטינגים מתוצרתה דחף את מודגל לחפש פתרון שימנע מצב שבו אלה יפנו לייבוא או יעדיפו שיווקם של פיטינגים מיובאים על פני תוצרתה, והפתרון נמצא במערכת הסדרים (שלושה), שגובשה במפגשי בית איטונג.
המאשימה הדגישה את זהות האינטרסים של מודגל ושל המשווקים המונחת ברקע ההסדרים. לדבריה, המסקנה אליה הגיעה מודגל היא, כי על הפתרון לכלול את כל שבעת משווקיה על יסוד שיתוף פעולה שלהם עמה, וכן שיתוף פעולה בינם לבין עצמם. היא מוסיפה, כי האינטרסים של המשווקים עצמם הביאו אותם לאותה מסקנה, מאחר
--- סוף עמוד 17 ---
שפתיחת שערי המדינה לייבוא איימה גם על המשווקים. המאשימה ציינה, כי כל משווק היה גם מייבא פוטנציאלי, דבר שאיים על מכירות מודגל בשוק. לדבריה, כל משווק העדיף שאם הוא עצמו אינו מייבא, גם השאר לא ייבאו, שכן הייבוא עלול היה לגרום לשחיקה קיצונית של המחירים ולירידה בביקוש למוצרי מודגל שרכשו. על-פי טיעון זה, האינטרס המשותף והכולל לכל המשווקים ולמודגל יחדיו היה מניעת הייבוא, בצד שיפור הרווחיות של המשווקים.
- כדי להביא לכך שהמשווקים ימשיכו לרכוש ממנה כמויות פיטינגים כפי שרכשו, יזמה מודגל, על-פי הנטען, קודם כל הסדר לתיאום מחיר הפיטינגים (על-ידי מניעת הנחה הגדולה מ-57% ממחירון מודגל), במגמה להגדיל רווחיות המשווקים במכירת הפיטינגים. הסדר זה, שהושג בישיבות בית איטונג, לווה בהסדר המכסות שתואר בכתב האישום ובהסדר אי-ייבוא. לגבי שיטת המכסות שאומצה על-ידי המעורבים, טוענת המאשימה, כי מקובל בחיי הכלכלה שמכירה מוגברת של מוצר משרתת את האינטרס של מייצרו או של משווקו, ואילו בגדר הסדר זה, התמריץ למכור פיטינגים נוטרל. הבונוס שניתן למשווק והרווח שהפיק לא הותאמו לכמות אותה הוא מכר ביחס ישיר עימה, אלא לכמויות קבועות מראש (המכסות). על-פי המאשימה, עם ביטול התמריץ למכור פיטינגים - בוטל גם התמריץ להתחרות. כמו-כן, על פי הנטען, הסכימו המשתתפים בישיבות להימנע מייבוא פיטינגים ו/או להימנע מלמכור פיטינגים מייבוא.
המאשימה מסכמת את ההשפעות הנטענות של ההסדרים האמורים כדלקמן: קביעת מחיר המינימום ללקוח הביאה לביטול התחרות על המחיר; הסדר אי-הייבוא הביא לביטול התחרות על מגוון המוצרים המסופקים ללקוח, כמותם, סוגם ומחירם, ולחסימת התחום מפני כניסתם של מתחרים חדשים; והסדר המכסות הביא לביטול התחרות במכירת פיטינגים מתוצרת מודגל ולאכיפת הסדר מחיר המינימום. כל אלו, לטענת המאשימה, הן כבילות המקימות חזקות חלוטות על-פי סעיף 2(ב) לחוק.