--- סוף עמוד 106 ---
באי-כח נאשמים 4 ו-5 הדגישו את תשתית חוות הדעת הכלכלית שבית המשפט בעניין ליגין נשען עליה. ואולם, הגם שבפסק הדין האמור נעשה צעד משמעותי בגישה האמריקאית, אין למצוא בפסק הדין יותר מאשר פתיחת הדרך לבדיקת כל הסדר אנכי לגופו, חלף פסילתו מראש. כך גם אין בו קביעה לפיה בכל הסדר אנכי יש משום תועלת תחרותית, אלא לכל היותר קביעה כי אפשר שתהיה לו תועלת כזו.
כטענת המאשימה, "ההצדקות הפרו-תחרותיות, המיוחסות בספרות הכלכלית למצב של הכתבת מחיר מינימום על-ידי יצרן למשווקיו, מניחות המרה של התחרות על המחיר בתחרות במישורים אחרים" (סיכומים בכתב, כרך I עמ' 64). אך בעניין דנן, לא הוכח כי היתה המרת תחרות המחירים בתחרות מסוג אחר או כי המעורבים ביקשו להשיג התייעלות או שיפור כלשהו המיטיב עם הציבור.
ויוטעם, השאלה שלפני אינה השאלה אם בכל מקרה הסדר אנכי פוגע בתחרות, אלא אם ההסדר בו עסקינן פוגע בתחרות, והתשובה עליה היא חיובית. להשפעה שלילית זו אוסיף ואתייחס להלן.
- לצורך ביסוס הטענה שהסדר אנכי מסוים אינו נכנס לגדר תכלית החוק, יש להראות את היבטיו החיוביים, דהיינו, את תרומתו לציבור. בעניין דנן, כל שהצביעו עליו נאשמים 1 ו-2 בסיכומיהם (סיכומים לעניין האישום הראשון, עמ' 111) הוא:
"אמנם הכתבת מחיר מינימום על-ידי יצרן אחד מביאה על-פי רוב לצמצום התחרות הפנים מותגית. ואולם, מצב דברים זה מעודד את המפיצים להשקיע בשירותים מוחשיים שיווקיים אשר משרתים את מעמדו של היצרן ביחס ליצרנים אחרים".
דברים אלו כלליים וסתמיים, ומכל מקום לא נקשרו לעובדות המקרה, כפי שהוכחו. גם יתר הנאשמים לא הצביעו על התרומה הקונקרטית. יתר על כן, בענייננו, אין מדובר אך ורק בהסדר אנכי, אלא בהסדר בעל משמעות אופקית ברורה, ובמצב דברים זה, חלה עליו החזקה בדבר פגיעה תחרותית (שהרי ההסדר עוסק במחיר).
אשר לתועלת הבאה מהסדר אנכי בהקשר לתחרות הבין-מותגית, הנאשמים הוסיפו וטענו, כי עניין Leegin שהוזכר לעיל, מלמד על ההצדקות לקיומו של הסדר אנכי שעניינו הכתבת מחירי מינימום, ומקל וחומר, לענייננו. כך, לדבריהם, עולה ממנו, כי קביעת מחירי מינימום במערכת יחסים אנכית יכולה לעורר תחרות בין מותגית Interbrand) ), קרי – תחרות בין יצרנים של מוצרים שונים מאותו הסוג, וזאת על-ידי
--- סוף עמוד 107 ---
הפחתת התחרות הפנים-מותגית (Intrabrand), שהיא התחרות בין מוכרי אותו מוצר. אם ניישם זאת לענייננו, אפשר שמבקשים הם לטעון, כי בא שיפור לתחרות בין פיטינגים מפלדה של מודגל למערכות הפלסטיק, אם גם קטנה התחרות בין מוכרי הפיטינגים מפלדה. דא עקא, שלא הופניתי לראיות המלמדות על התפתחות חיובית כלשהי הנובעת מכך. בנסיבות שהוכחו, אכן יש בידי להעריך, כי ההסדר בלם ירידה גדולה יותר במחירי הפיטינג מפלדה אצל המשווקים, וכך אפשר שתרם להצלחת שיווק הפיטינג מפלסטיק. האם לתהליך כזה ניתן לקרוא השפעה חיובית על התחרות? אם נשווה לנגד עינינו אותו קבלן שחפץ דווקא בפיטינג מפלדה – הוא בוודאי לא היה מרוצה מכך. נראה, אפוא, שעובדות המקרה אינן מבססות טענה שתכלית החוק מצדיקה אי-תחולתו בהקשר הנדון, מטעמי טובת הציבור.