אחריות מסוג אחר היא זו הקבועה בסעיף 48 לחוק, הקובע אחריות הנגזרת מאחריות התאגיד:
"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני אדם, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה באותו חבר בני אדם מנהל
--- סוף עמוד 110 ---
פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל – או עובד מינהלי בכיר האחראי לאותו תחום אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".
מכאן, שאם ניתן לקבוע על-פי הראיות כי חברה נאשמת ביצעה את העבירה, נגזרת מכך גם אחריות מנהליה או אחריות העובד הבכיר לפי העניין, אלא אם התקיימו תנאי הסייג שנקבע בסיפא.
כאמור, אין מחלוקת כי ההסדר האמור לא נרשם, לא אושר על-ידי בית הדין בדרך הקבועה בחוק, ולא ניתן לו פטור על-פי החוק (ראו: ת/42 – תעודת עובד ציבור חתומה על-ידי רשמת רשות ההגבלים העסקיים, עו"ד צ' נחמו ז"ל). לכן, גם רכיב זה של העבירה הוכח.
לעניין הסיפא של סעיף 48 לחוק, אציין כי איש מהנאשמים לא הוכיח "שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו" של חוק ההגבלים העסקיים, ומכאן שלא הוכחה ההגנה שקובע סעיף זה.
עוה"ד אדרת וליפסקר טענו בהקשר לסעיף 48, כי "בפרק העובדות שבאישומים אין כל התייחסות או פירוט כיצד עברו הנאשמים את עבירות המנהלים שהובאו לחלופין" (סיכומיהם, עמ' 3), ובסיכומים בעל-פה הבהיר עו"ד ליפסקר, כי הפגם הוא בכך שלא צוין לגבי הנאשמים שלהם מיוחסת האחריות הנגזרת כי היו מנהלים פעילים ושעליהם היתה מוטלת חובת שמירה ופיקוח למניעת עבירות על-פי החוק.
אכן, על-פי סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי, על כתב האישום לכלול את "תיאור העובדות המרכיבות את העבירה". ברם, לגבי כל הנאשמים שלהם יוחס אישום על-פי סעיף 48, צוין בכתב האישום תפקידם הניהולי. היסוד להטלת האחריות הוא תפקיד זה, וגם אם רצוי היה להוסיף כי בגדר תפקיד זה היה עליהם לעשות למען שמירת החוק, הרי בפועל העדרה של הפיסקה האמורה לא מנע את התמקדותם של כל הנאשמים בהגנתם בשאלות הרלבנטיות לאישום זה, ובכלל זה בניסיון "להרחיק" עצמם ככל שניתן מהעיסוק של קביעת מחירי הפיטינגים. על-כן, מסקנתי היא שהניסוח בכתב האישום, בכל הנוגע לאישום החלופי, לא פגע בהגנת הנאשמים והיה ברור דיו. איני רואה גם סיבה לקבוע שאילו נקטו אמצעים סבירים לשמירתו של החוק – לא היו מביאים ראיות לעניין זה.
- היסוד הנפשי
--- סוף עמוד 111 ---