"ש. מר ברי, יש לי שאלה אליך, מה ההיגיון בזה שידברו על גובה ההנחה, אם לא היתה שום כוונה ליישם אותה?
ת. אני לא אמרתי שלא היתה כוונה ליישם אותה. הייתה כוונה לשמור על ה-57. זה היה האינטרס שלנו, מה זאת אומרת? אם אני יודע שהמתחרים שלי יקפידו גם כן או ישתדלו למה שאני לא אתן צ'אנס" (שם).
"... כיוון שהיתה המלצה של חברת מודגל להשתדל לשמור על 57 אז אני משתדל לשמור, אני לא אהיה הראשון שיקפוץ ויתן הנחה יותר גדולה" (פר' 28.12.06, עמ' 24).
--- סוף עמוד 120 ---
מדברים אלה עולה בבירור, שמרדכי ברי היה צד להסכם. הוא היה מודע להסכמה הכללית שהושגה בבית איטונג, ובעקבותיה פעלה ש.א.ח.פ. ב-ת/99, שהוא פירוט הנחות לספקים ב-ש.א.ח.פ, נכתב "עד 57%, יותר מ-57 אישור ברי". באי-כוחם של האחים ברי כותבים בסיכומיהם: "בפועל הרישום רק מחזק את גרסת הנאשמים שהשתדלו למכור פיטינגים במחיר שהמליץ עליו היצרן אך במקרים המתאימים חרגו ממנו". די בכך כדי ללמד על ביצוע של המוסכם בבית איטונג. הובהר כך, שההמלצה שימשה נקודת מוצא לקביעת המחיר.
אלא שבהבדל ממרדכי שהשתתף בישיבות בית איטונג, לגבי אוריאל מתעוררת לכאורה השאלה אם ידע על ההגעה להסכמה במהלך הישיבה. מדבריו שהובאו לעיל עלה, כי ידע על ההמלצה של היצרן, אך גם עלה כי ידע שהמתחרים שלו יקפידו גם הם לאמץ את ההמלצה. על-פי דבריו, ראה בכך "הזדמנות" להעלות מחיר, כמי שיודע שגם אחרים ינהגו כך, והלקוח לא יברח (ראו, לעיל). אני סבורה, כי דברים אלו מלמדים על ידיעה על ההגעה להסדר וקבלתו, ולכן ניתן לייחס לו עבירה לפי סעיף 47. אוריאל ברי גם שלח לפלס לאחר הישיבה הסכמים, במסגרתם התחייבה ש.א.ח.פ להנחה יותר גבוהה מ-57%, כדי לקבל גיבוי (ת/11, ת/100), אוריאל גם אישר כי עודכן על-ידי אחיו לגבי עיקרי הדברים שהועלו בפגישות (פר' 23.11.06, עמ' 50). מכל מקום, ניתן לייחס לאוריאל לחלופין אחריות נגזרת לפי סעיף 48. בהקשר זה יוטעם, כי גם אם אוריאל היה המנכ"ל, חומר הראיות מלמד, כי מרדכי ברי היה פעיל לא פחות. כך, פלס העיד כי האנשים שמולם עבד בתקופה הרלבנטית היו שני האחים, כאשר רוב המשא ומתן היה מול מרדכי, אבל בהחלט היו יכולים להיסגר דברים גם מול אוריאל ברי (פר' 13.1.03, עמ' 1399).
לסיכום, יש להרשיע את חברת ש.א.ח.פ, את אוריאל ברי ואת מרדכי ברי בעבירת הסדר כובל בעניין מחיר המינימום, בין מכח סעיף 47 ובין מכח סעיף 48.
- לעניין נאשמת 17 – ש.א.ל. ציוד טכני בע"מ ונאשמת 18 – ש.א.ל מרכז בע"מ (החברות המכונות יחדיו ש.א.ל) – אין מחלוקת כי מטעמן נכח בבית איטונג נאשם 22 - חיים בחסי, מנהל הרכש של ש.א.ל. ברם, גם אין מחלוקת שבחסי לא היה מנהל רשום ולא בעל מניות בתאגיד. בכתב האישום, תואר כ"מנהל ואחראי רכש בתקופה הרלבנטית". לגביו נטען, כי היה שכיר בעל מעמד לא גבוה ב-ש.א.ל. ואולם, על-פי הראיות, בחסי ריכז את הפעילות בקבוצת ש.א.ל בתחום תוצרת הארץ, והוא זה ש"סיכם את ההנחות" של הפיטינגים, כעולה מעדות איריס סדרס
--- סוף עמוד 121 ---