ואף מצד ייבוא פיטינגים מחו"ל. במצב דברים זה, היה לה עניין שהמשווקים ישמרו על מחיר מינימום המותיר לכל אחד מהם רווח הולם. שמירה על רווחיות זו יכולה היתה מבחינתה של מודגל לבוא על חשבון צרכני הפיטינגים, באמצעות הגבלת התחרות בין המשווקים.
- לאור האמור, העובדה שתפקידי הצדדים שנטלו חלק בפגישות בית איטונג בשוק הפיטינגים הם שונים (יצרן מחד, ומשווקי תוצרתו מאידך), אין בה לכאורה כדי למנוע מסקנה שאם הושג ביניהם הסדר מההסדרים הנטענים, מדובר בהסדר הבא להגביל תחרות (למצער תחרות בין המשווקים). ההסדר העיקרי שבו עסקו הראיות הוא הסדר שבמרכזו מחיר מינימום מומלץ לכלל המשווקים, ומטרתו היתה להביא את המשווקים להימנע ממכירה במחיר נמוך יותר, כדי שיהא להם כדאי למכור פיטינגים מתוצרת מודגל. הסדר זה מנוגד על פניו לתחרות. הסדר מחיר המינימום הוא לב המחלוקת בין הצדדים –שבעיקרה היא מחלוקת משפטית - ואעסוק בהסדר בהמשך הדברים בהרחבה. הסדר המכסות הנטען הוא, כפי שאסביר להלן, נדבך של הסדר מחיר המינימום, ואעסוק בו בצמוד להסדר המחיר. המחלוקת לגבי הסדר זה לא היתה עובדתית, אלא עסקה במשמעותו הכלכלית. הסדר נוסף, שלשיטת המאשימה היה עילת הזמנת המשווקים לבית איטונג, הוא הסדר מניעת הייבוא, שמעצם טיבו נושא עמו השפעה רבה על התחרות. המחלוקת לגבי הסדר זה היא בעיקרה עובדתית. כזו היא גם המחלוקת לגבי ההסדרים הפרטניים הנטענים.
- אוסיף ואתעכב כאן להבהרת התמונה על מפת האינטרסים של היצרן (מודגל) והמשווקים. על פי טענת הנאשמים – שנתמכה גם בחוות דעת המומחים גילה ושפיגל, נ/166, שתידון להלן – ניגודי האינטרסים בין מודגל והמשווקים מובילים למסקנה, כי הטענה לפיה המחיר המומלץ נקבע בתיאום והסכמה, נטולת היגיון. בגדר טענת הנאשמים הודגש, כי מודגל היתה מעוניינת במחיר מכירה נמוך ככל שניתן, מאחר שרווחיה נבעו רק מהמחיר הסיטונאי אותו גבתה (מכל יחידה נמכרת נוספת). מנגד, למשווקים היה אינטרס הפוך – להעלות את מחירי המכירה לצרכן לצורך הגדלת רווחיהם. שיקול זה הונח ביסוד הנמקת טענת הנאשמים, שקיום הסדר כובל לעניין מחיר מינימום הוא בלתי מתקבל על הדעת. אתייחס כאן לשיקול האמור, על רקע מפת האינטרסים הנטענת.
- בסיכומי נאשמים 4 ו-5 נכתב בהקשר למפת האינטרסים (סיכומי אישום ראשון, עמ' 48-46):
"כאשר רווחי היצרן נובעים אך ורק מהמחיר הסיטונאי שהוא גובה ממפיציו, היצרן מעוניין שהמפיצים יקבעו מחיר מכירה נמוך