"ת. אני חוזר על מה שאמרת, ניסינו, נכון, אמת, ניסינו ... אני אומר במפורש אנחנו ניסינו לקבל מה שיותר כסף. זה שלא הצלחנו זה בעיה אחרת, אבל שהיה ניסיון לאמץ את הדבר הזה, בהחלט כן" (פר' 5.2.07, עמ' 444).
ברנט גם אישר, כי כאשר ניתנו הנחות הגבוהות מ-57%, הדבר נעשה מחוץ לחשבונית. בחשבוניות מספטמבר 94' החל להופיע המשפט "שים לב!! פיטינגים 57". כפי שנאמר לעיל, גם מטבלאות ההנחות של פרופילון בתקופה הרלבנטית, ת/222, עולה כי ההנחה המכסימאלית היתה 57%.
בסיכומי באי-כוחו (עמ' 3) נאמר: "ברנט לא הסתיר כי המחיר המומלץ שימש כמנוף למו"מ עם הלקוח, אבל הוכח בודאות כי המחיר שנסגר מול הלקוחות לא היה על המחיר המומלץ". אטעים, כי לא הופניתי לראיות המלמדות על "וודאות" נטענת זו. בהקשר זה גם נטען בסיכומים, כי כוונת ברנט היתה, כעולה מעדותו, "לאמץ את המחיר המומלץ, אולם כל זאת בכפוף למחיר השוק ולהתמחרות מול כל לקוח בנפרד" (סיכומים, סעיף 37). ברם, כבר נאמר, כי כוונתו של כל אחד מהנוטלים חלק בהבנה לפעול באופן "עצמאי" לאחריה, אין בה כדי למנוע הכרה בהשלכתו של הסדר הפועל כנקודת התייחסות או כנקודת מוצא לתימחור בפועל, ודי בכך להשפעה השלילית על התחרות.
בנסיבות אלו, אחריות ברנט ואחריות פרופילון נובעת מהיותם צדדים להסדר, ואחריות ברנט נגזרת גם מסעיף 48 לחוק.
לסיכום, יש מקום להרשיע את פרופילון ואת ברנט באחריות להסדר מחיר המינימום.
- לגבי נאשם 26 - יורם וולפמן, נטען על ידי באי-כוחו, כי עד לשנת 1996 היה רק שכיר בבית מסחר לבני בתפקיד שאינו בכיר (על פי עדותו, עסק כסבל ראשי
--- סוף עמוד 126 ---
בסידור סחורה ובקבלת הזמנות), וצבי לבני, חותנו, היה הבעלים ומקבל ההחלטות. עוד נטען, כי החברה י.א. וולפמן (נאשמת 25), שבבעלות וולפמן עצמו, הוקמה בשנת 1995 והחלה לפעול רק במרץ 1996, כעולה מעדויות פלס ונייגו. לאור האמור, על פי הנטען, בעת שיורם וולפמן השתתף בישיבות שבהן ההסדר התגבש (לשיטת המאשימה - סמוך לתחילת התקופה הרלבנטית שבכתב האישום) לא היה הוא אורגן של חב' וולפמן, שהרי זו טרם הוקמה.
מועד הקמת חברת וולפמן בניהולו של וולפמן - אינו במחלוקת. יחד עם זאת, אין בידי לקבוע כי תפקיד וולפמן לא היה בכיר בבית מסחר לבני. הוא היה חתנו של לבני, ועובדה היא שהגיע מטעם לבני לישיבות בית איטונג. כמו-כן, הוכחה מעורבותו הברורה בתלונות על הפרת ההסדר, בין השאר בהודעתו שלו (וכל זאת עוד בטרם הוקמה חברת וולפמן). תלונת וולפמן היא שהביאה למאמצים של סמי לוי להראות כי לא נתן הנחה יותר גדולה מזו שהומלצה בבית איטונג. מאמצים אלו תוארו לעיל. על פי הודעת וולפמן, קיבל סמכויות מלבני, למצער כחצי שנה לפני שלבני נפטר, וכמו כן, ניתן לו יפוי כח והיה בעל זכות חתימה בבנקים כבר עשר שנים קודם לכן (הודעתו מיום 13.12.98, ש' 14-35). הוא ציין בהודעתו: "לאחר שצבי לבני נפטר אני ניהלתי את העסק" (שם, ש' 41-44). יצוין, כי לבני נפטר בשלהי 1994, ולאחר מותו של לבני נעשתה אשתו בעלים בעסק והפעילה אותו. אין ספק, כי בתקופת ניהול בית המסחר על-ידי לבני, ואחר כך על-ידי אשתו, לוופלמן היה מעמד ניהולי בכיר בבית המסחר.