--- סוף עמוד 128 ---
בהנחה של 57%. ראו דברי ניר אלקלעי שהובאו לעיל. גם דברי יובינר לעיל התייחסו לתקופה זו, וראו הדיון לעיל לעניין ביצוע ההמלצה.
מכל מקום, יש להבחין בין שאלת קיומו של ההסדר לבין שאלת משך ביצועו של ההסדר. אין ספק שההסדר בוצע על-ידי כל המשווקים המעורבים לפחות בחלק מהתקופה, ואולם, אין בידי לקבוע כי בוצע בפועל בכל התקופה, מאחר שלא עומדות לפני ראיות המלוות את כל המכירות בתקופה הרלבנטית. ואולם, כאן אדגיש, כי ראיה מעין זו לא נדרשה. לשיטתי, כל עוד לא הובהר בבית איטונג כי ההסכמה אינה קיימת יותר, עמדה לכאורה ההסכמה הקודמת, שלא שונתה ולא בוטלה, ולכן לא ניתן לקבוע כי המשווקים השתחררו מהשפעתה. לשון אחרת, כאשר כל אחד מהם קבע מחיריו, יכול היה להניח שהאחרים ימשיכו לנהוג על-פי ההמלצה. לשון אחר, יש מקום להניח כי ההשפעה התחרותית השלילית שהיתה להסכם לא פגה, כל עוד לא נפסקו ישיבות בית איטונג, מאחר שבהעדר הסכמה משותפת המבטלת את הקודמת, נשמרה בזכרונם של המשתתפים ההסכמה שביסוד ההסדר שהוכח. זאת, גם אם בפועל הועמדו מחירים אחרים ממחיר ההמלצה. כאמור, אין לדעת אם לא היו נקבעים מחירים נמוכים יותר בהעדר אותה הסכמה.
- לאור האמור, אני מרשיעה את כל הנאשמים שלהם יוחס הסדר מחיר המינימום (פרט לנאשם 13 ולנאשמות 7 ו-11), בין מכח סעיף 47 לחוק ובין מכח סעיף 48 לחוק בעבירת עשיית הסדר כובל, שעניינו הסכמה על מחיר מינימום לפיטינגים מתוצרת מודגל.
פרק שני: האישום השלישי - הסדר המכסות
- מהות מנגנון הבונוסים
- על-פי כתב האישום, בישיבות בית איטונג נולד גם הסדר המכסות, שהופעל עד לשנת 1999, וצדדיו הם אותם צדדים – מודגל ושבעת המשווקים, כאשר על פי הנטען, חברת וולפמן בע"מ – שאז פעלה כבית מסחר לבני - הצטרפה להסדר רק ב-1995. ראיתי לנכון לדון בהסדר המכסות מייד לאחר הדיון בהסדר המחיר – ולא על-פי הסדר שבכתב האישום – בשל הקשר המיוחד בין שני הסדרים אלו, שיפורט להלן.
על-פי הנטען, עד להסדר האמור, הרווח של כל משווק הורכב מההפרש בין מחיר הקניה ממודגל למחיר המכירה וכן מזיכוי רבעוני, בונוס, שקיבל המשווק ממודגל על סך
--- סוף עמוד 129 ---
קניותיו. זיכוי זה חושב כאחוז קבוע מהסכום הכולל של קניותיו במודגל באותו רבעון (פר' 15.1.03, עמ' 236; ת/14, ת/48).
בגדר הסדר המכסות הנטען, שונה אופן חישוב הבונוס לחברות המשווקות, ובוצע על יסוד מכסה בסיסית (להלן: המכסה הבסיסית). מכסה זו נקבעה על פי היקף המכירות לכל משווקת בשנת 1993, שבה לא היה ייבוא מתחרה למודגל (עדות פלס מיום 15.1.03, עמ' 210). אם ברבעון מסוים רכשה החברה המשווקת יותר מכדי מכסתה הבסיסית (המכסות פורטו ב-ת/14), הבונוס ששילמה מודגל לחברות, אשר קודם לכן, כאמור, עמד על אחוז קבוע - קוזז על-ידי מודגל בשיעור הרווח הצפוי לאותה חברה ממכירת הכמות "העודפת", בחישוב שנעשה על-פי מחיר המינימום ללקוח, עליו הוחלט בבית איטונג (כאמור לעיל, עמד מחיר זה על 57% הנחה). בנוסף, נוכה מזיכויה של אותה חברה אשר חרגה ממכסתה, כל הבונוס הצפוי מרכישת אותם פיטינגים "עודפים" (אותו אחוז קבוע של בונוס אשר סוכם עימה). יש לציין, כי מניירות העבודה של פלס, עלה כי המכסה הבסיסית שנקבעה למשווקים הקטנים היתה גבוהה מממוצע הקניות שלהם ממודגל בשנת 93' (ת/31, ת/22, ת/27, ת/34).