א. מדובר במוצר חיוני במסגרת סל האינסטלציה שמכרו המשווקים.
ב. מכירת פיטינגים ברמה סבירה הבטיחה למשווקים להמשיך ולקחת חלק בפורום בית-איטונג ולהמשיך ולהיות חלק מהקרטל. על-פי המאשימה, יש להניח כי אם משווק לא היה מוכר כלל פיטינגים לאורך זמן, היה נדחה אל מחוץ לגבולות
--- סוף עמוד 131 ---
"המועדון", שכן המשווקים האחרים לא היו מוכנים "לממן" אותו ולשאתו על גבם.
אין לתמוה, אפוא, טוענת המאשימה, שהמשווקים נמנעו בפועל מלרכוש פיטינגים ממודגל מעבר למכסתם.
- הנאשמים טוענים מנגד, כי ההסכמה על מנגנון המכסות והפעלתו אינה בגדר הסדר כובל. לטענתם, המנגנון אינו מהווה יותר מאשר צורת חישוב לבונוסים שקיבלו המשווקים ממודגל, ואין לייחס לו דבר מעבר לחישוב המספרי הטכני. עוד טוענים הם, כי מדובר בשיטת חישוב שהונהגה באופן חד צדדי על-ידי מודגל והם לא ירדו לעומקה, ומכל מקום, לא הוגבלו כלל לרכוש מעבר למכסה.
להלן אכריע במחלוקת זו.
- על-פי סבירסקי, מודגל ביקשה להביא לכך שכמות הפיטינגים שמכרה בשנת 1993 לא תקטן, אך לא שאפה לכך שהיא תגדל ולא עודדה מכירה כזו באמצעות מנגנון המכסות שתואר.
סבירסקי העיד, כי על-פי המנגנון שהוחל (פר' 5.11.03, עמ' 1847 ואילך), משווק שמכר יותר מהכמות שנקבעה עבורו הבונוס שלו הוקטן. משמעות הדבר היתה, שהבונוס הנוסף שהיה אמור לקבל על אותה כמות שמכר מעבר למכסה שלו, קוזז. סבירסקי הוסיף, שעל הכמות העודפת שמכר המשווק מעבר למסגרת שלו, קוזז לאותו משווק גם הרווח, כלומר - ההפרש בין מחיר הקנייה שלו ממודגל למחיר המומלץ שנקבע בבית איטונג, 57% הנחה. עולה מדברים אלו, כי משווק שרכש יותר ממודגל – כדי למכור כמות גדולה יותר בשוק – נענש. יש לציין, כי לא מצאתי הסבר סביר לשאלה מדוע למודגל לא היה עניין למכור מעבר לכמות הפיטינגים שמכרה בשנת 1996. האם סברה כי אין בידה לעמוד בקצב ייצור מואץ? האם סברה כי בכמות זו יישמר מחיר המינימום? ואולי כל המטרה היתה אחרת לגמרי, כטענת ב"כ נאשמת 5, לפיה המנגנון נועד להיטיב עם המשווקים הקטנים ולשמור על שליטת מודגל בשוק (ראו גם להלן). אין בידי לענות על שאלות אלה.
אשר לתכלית המנגנון, הסביר סבירסקי כי המודל הכללי שאומץ נועד להבהיר למשווקים שמודגל מצפה מהם להטות שכם ולשווק את מוצריה בלבד, תוך הימנעות משיווק מוצרי ייבוא, וכי בתמורה לכך - הוצעה למשווקים מערכת של בונוסים ותמריצים נוספים: