עא 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת - כתארה אז - אופיר-תום) מיום 31.5.05 בעמ"ה 1068/00 [פורסם בנבו], בו התקבל בחלקו ערעורה של המערערת על שומות מס הכנסה שהוצאו לה לשנים 1996-1992. ביסוד הערעורים – טענת המערערת כי סכומי כספים שהעבירה לסוכניה מחוץ לארץ הוצאו לייצור הכנסתה ועל המשיב לנכותם כהוצאות; וטענת המשיב, בין השאר, כי המדובר בהוצאות בלתי חוקיות בחלקן, לתשלומי שוחד.

רקע

--- סוף עמוד 3 ---

ב.        (1) המערערת, חברת הידרולה בע"מ, קיימה פעילות עסקית מסוגים שונים במדינות ברית המועצות לשעבר, רוסיה בראשן, ובכלל זאת מכירת סחורות מסוג ציוד רפואי ומוצרי מזון. בין היתר, פעלה המערערת שם במהלך שנות ה-90' של המאה הקודמת, לאחר התפרקות ברית המועצות בסוף שנת 1991. אותן שנים היו שנות משבר ותמורות מפליגות במדינות אלה, בעקבות חילופי המשטר הפוליטי והכלכלי, ולרקע זה, נטען, רלבנטיות רבה לענייננו ולאופן פעולתה של המערערת שם.

(2) המערערת ניהלה את עסקיה באמצעות התקשרויות עם סוכנים מקומיים, שטיבן מתואר בכתבי הערעור, בנספחיהם ובעדויות שהעידו העדים מטעמה, וביניהם הסוכנים עצמם, בבית המשפט המחוזי. המערערת העבירה לסוכנים סכומי כסף ניכרים, אשר שימשו הן לצורך תשלום שכרם של הסוכנים עצמם והן לצרכים נוספים, וביניהם – העברת כספים לגורמים מקומיים לקידום הצלחתן של העסקות, באופן שעל פישרו המדויק נעמוד בהמשך. בשל המצב הכלכלי ומצבה של מערכת הבנקאות שם, כך נטען, פתחו הסוכנים חשבונות-בנק בבנקים ישראליים בישראל, ובחלקם גם ניתנו למנהלי המערערת יפויי כוח לפעול כראות עיניהם. התשלומים שיועדו לאותם סוכנים הועברו לחשבונות הללו.

(3) יצוין, כי בעבור חלק מן התשלומים לסוכנים – עד לשנת 1996 – התיר המשיב, לבקשת המערערת, פטור מניכוי מס במקור, לפי הוראת סעיף 170 לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה), ונידרש לכך בהמשך. כן קיבלה המערערת ביחס אליהם היתר להוצאת הכספים מבנק ישראל. נקודת מפנה אירעה לקראת סוף שנת 1996, כאשר היתנה המשיב את מתן הפטור המבוקש – לגבי סך 50 אלף דולרים שיועדה לאחד הסוכנים (איסאק ליפקין) – בהצגת חשבונית על הסכום המדובר ואישור ממשרדי מס הכנסה במדינת הסוכן. המסמכים לא הוצגו, והמשיב סירב להעניק את הפטור המבוקש. כן סורבה, בשנת 1997, בקשה למתן פטור לגבי עמלה בסך 140 אלף דולרים ששילמה המערערת לחברת CURA CONSULTING LIMITED (להלן קורה) – מכיוון שלא הוצגו למשיב המסמכים שדרש בקשר להתקשרות, ובשל חשדו שהקשר בין קורה למערערת איננו קשר עסקי ממשי. בעקבות אי-התרת הפטורים, לא העבירה המערערת את הסכומים האמורים לליפקין ולקורה, ובשנים שלאחר מכן נפסקו כליל תשלומי העמלות של המערערת