טענות הצדדים
ה. (1) כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו הערעור והערעור שכנגד. לטענת המערערת, טעה בית המשפט בקבלו את הערעור אך ורק לעניין סכומי העמלות שעליהם העידו הסוכנים שקיבלו כשכר. לטענתה, היה על המשיב להתיר בניכוי את כל הוצאות העמלות שעליהן הצהירה, ובפרט לאחר שהתיר לגביהן פטור מניכוי מס במקור. נטען, כי מתוך ההיתרים הללו רשאית היתה המערערת להניח כי התשלומים יוכרו כהוצאה, ואי-התרת הניכוי מהוה פסילה בדיעבד, הפוגעת באופן בלתי מידתי בקניינה של המערערת. נטען עוד, כי המשיב חסר כלים לשום את הכנסת המערערת לפי מיטב השפיטה לגביה הוצאותיה ברוסיה.
(2) כן נטען, בהיבט הדיוני, כלפי החלטת בית המשפט שלא להתיר את הבאת תצהיריהם של שלושת הסוכנים שלא באו להעיד בפניו. לטענת המערערת, הוראת תקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978 (להלן – התקנות), מחייבת את קבלת התצהירים, מאחר שהוגשו כראיה למשיב על פי דרישתו. נטען עוד, בהקשר זה, כי היה על בית המשפט לקבל את טענות המערערת גם מכיון שהוכיחה בעדויות הסוכנים ובתצהירים את תשלום העמלות כ"שיטת ביצוע".
--- סוף עמוד 7 ---
(3) לטענת המערער שכנגד, הוא המשיב בערעור (לשם הנוחות יכונה המשיב), שגה בית המשפט המחוזי כשהתיר בניכוי את סכומי העמלות המצומצמים כאמור מעלה. נטען, במישור הראייתי, כי ביחס לכלל התשלומים, לרבות התשלומים שנקבע לגביהם שהוצאו כשכר לסוכנים, לא שיכנעה המערערת ולא הוכיחה שהם הוצאו בייצור הכנסתה בלבד. זאת, לדידו של המשיב, בשל העדר תיעוד מספק ביחס לקשרים העסקיים בין המערערת לבין סוכניה וביחס לתשלומים ששילמה. נטען, כי אין לקבל את הטענות בדבר העדר יכולת להמציא תיעוד בנסיבות ששררו ברוסיה, לנוכח הגעתם של סוכני המערערת לישראל במהלך התקופה האמורה; וכי גובהן המופרז, כנטען, של העמלות – הן ביחס לסכומי העסקות שדווחו והן ביחס לעדויות הסוכנים – מצביע על הקושי הראייתי לקבל את טענות המערערת.
(4) נוסף על כך טוען המשיב, במישור הנורמטיבי, כי אפילו היתה המשיבה עומדת בנטל הראייתי, לא היה מקום להתיר את הוצאותיה – ובכללן אף שכר הסוכנים – בגין אי-חוקיותן. נטען, כי קיימת תשתית ראייתית ברורה לכך שהתשלומים שהועברו היוו כספי שוחד. עוד נטען, כי בהתאם להלכה הפסוקה ולדעות המלומדים, אין להתיר בניכוי הוצאות בלתי חוקיות – קל וחומר כאשר הן נגועות בעבירה פלילית, כפי שמתקיים, לשיטת המשיב, בענייננו. המשיב מפנה, לעניין זה, גם לאמנת האו"מ נגד שחיתות (United Nations Convention Against Corruption, להלן האמנה נגד שחיתות), אשר אמנם נחתמה במועד מאוחר יותר למועדים הרלבנטיים, אולם לטענת המשיב מבהירה את המצב המשפטי ששרר עוד קודם לחתימתה.