(5) המערערת הגיבה לנקודה אחרונה זו בטענה, כי המדובר בתשלומי עמלות לסוכניה ברוסיה ולא בכספי שוחד, וכן כי ממילא הטענה לכספי שוחד לא הוכחה. עוד טוענת היא, כי אפילו הוכח שהתשלום היה שוחד, אין מדובר בהוצאה בלתי חוקית, שכן תשלום שוחד ברוסיה אינו מהוה עבירה בישראל, ואף לא הוכח כי בנסיבות היוה עבירה גם ברוסיה, בודאי לא בתקופה הרלבנטית לערעור.
דיון
--- סוף עמוד 8 ---
ו. תחילה תידון עמדת המערערת לפיה היה על המשיב לנכות את מלוא הסכומים כהוצאה. המשיב, כזכור, נימק את אי-התרתו של ניכוי ההוצאות בגין העמלות בשני טעמים חלופיים: הטעםהראייתי – אי-הוכחתן של ההוצאות כראוי; והטעם הנורמטיבי – אי-חוקיותן של ההוצאות. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיב, באופן חלקי, מן הטעם הראייתי, ולא הכריע באופן חד-משמעי בשאלה הנורמטיבית, חרף קביעתו שההוצאות יועדו לתשלום שוחד. אקדים ואומר כבר כאן, כי לגבי דידי אין לקבל את טענות המערערת, וסבורני כי די בטעם הראייתי כדי לקבל את עמדת המשיב שאין ההוצאות להן טענה המערערת מותרות בניכוי, מאחר שלא הוכחו כראוי. אולם, סבורני כי ניתן להגיע לאותה התוצאה גם בשל סוגיית אי-החוקיות – ובשל חשיבותה, אפתח וארחיב בה.
טיבן ויעודן של העמלות שהעבירה המערערת לסוכניה
ז. (1) קודם שנפנה לדון בסוגיה נפרט, למען הסר ספקות, את מהותם וטיבם של התשלומים ששולמו לסוכני המערערת על-ידיה ואת ייעודם. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי המדובר, למצער באופן חלקי, בתשלומי שוחד, הגם שמהותם המדויקת לא נתבררה כל צרכה. מן העיון ניכר כי טיבם זה של התשלומים עולה במישרין, ואף מפורשות, מן העדויות בבית המשפט. ברי, כי המדובר בשיחוד פקידים, לעתים בכירים, המעורבים מתוקף תפקידם בעסקות עם המערערת – חרף הניסיון של חלק מן העדים להציג את מבנה העסקה כ"מתן הנחה". כך, לדוגמה, בחקירתו הנגדית של העד יוסף גרבוז, ששימש כסוכן של המערערת בעסקת מכירה של ציוד רפואי ל"פוליקליניקה" (מרפאה של משרד החוץ הרוסי), הוא ציין:
"313 אלף דולר זה היה המחיר לפי החוזה, לאחר עריכת החוזה הושגה הנחה של 52,400 דולר... מה שאני מציע זה לא לקרוא לזה הנחה אלא דמי תיווך, אבל לפי ההסכם השארתי אצלי 10,000 דולר...
ש. 52,400 דולר הם דמי תיווך או הנחה
ת. דמי תיווך. קמיסיון. אני קיבלתי דמי תיווך 52,400 דולר
ש. מה היתה ההנחה שקיבלת
--- סוף עמוד 9 ---