ת. לפי הבנתי, 42 אלף שהעברתי לפוליקליניקה זו ההנחה שהשגתי. נכון, קודם הגדרתי את ה-52 אלף ₪ (הטעות במקור – א"ר) כדמי תיווך, יכול להיות שאלה מונחים שמקובלים ברוסיה לכן אין דיוקים" (בעמ' 61 לפרוטוקול).
העד אינו מפרט לאילו גורמים הועברו "ההנחה" או "דמי התיווך". עדותה של הסוכנת סבטלנה קוזניצובה שופכת אור על העניין:
"באותן שנים היו הרבה הצעות מכל המדינות שהגיעו אלינו להספקת מוצרים, מי שהיה לו כסף ורצה לקנות מוצרים רצה שיהיה בטחון שגם הם יקבלו משהו.
ש. מי זה ה'הם' השותפים בסיפור
ת. כל מי שהיתה לו שליטה על הכסף רצה לקבל חלק מהתמורה... כל אחד, אחד רוצה לקבל 10% אחד 5% או 15% בתמורה. היו כאלה רבים....
היתה עסקה בין אותו מפעל (מרכז החלל כרוניצ'ב – א"ר) למוצניק (ממנהלי המערערת – א"ר) ולבדייב (סגן מנהל המפעל – א"ר) ביקש ממני שאקבל את החלק שלו בסכום 62 אלף דולר, וכאילו אני קיבלתי את הסכום הזה, ומהסכום הזה יתן לי 10%
ש. למה הוא לא פנה ישירות להידרולה
ת. הוא לא רצה להיחשף" (בעמ' 69 לפרוטוקול).
ובהמשך עדותה ציינה, בין היתר:
"העמלות הם של הלקוחות. הענין הוא שמזמינים לא אנשים פרטיים. הלקוחות הם מוסדות, אלה אנשים שמייצגים את הלקוחות. הלקוחות הזמינו והאנשים שמייצגים אותם קיבלו עמלות
ש. אותם 122 אלף דולר הלכו לאותם לקוחות שייצגו את המוסדות, מי הם
ת. כן. מנכ"ל התאחדות הגאולוגי, מתקשר בטלפון, אתם יכולים לספק מרקים בשביל איזורי הצפון, אני אזמין ב-150 אלף דולר אבל 10 אלפים דולר הם עבורי" (בעמ' 73).
באופן דומה העיד גם הסוכן יעקב לוצקי – "אני הייתי נותן כספים מסויימים, כדי שיתנו... בי אמון, ברגע שנעשה עסקה זו" (עמ' 21 לפרוטוקול); והגדיל בעדותו הסוכן ולדימיר
--- סוף עמוד 10 ---
פרידמן, שהציג את הדברים בלא כחל "הנחה" ושׂרק "תיווך" ובלא פרכוס ו"עמלת חן" (על יסוד בבלי, כתובות י"ז ע"א):
"למה אתה משלם יותר – כדי לקבל אישור לקבלת אותו ציוד אני צריך לשלם שוחד לכל ממונה בכל דרגה...
לשאלת בית המשפט – האם אתה משלם שוחד – מה, שוחד זו מילה לא יפה? זו מעין תודה שחתמו על האישור. נתתי שוחד לעשרות אנשים, לא רק אני..." (בעמ' 29).
(2) הנה כי כן, התשלומים שהועברו לסוכני המערערת, ונרשמו בספריה כהוצאה מסוג "עמלות סוכנים בחו"ל", לא שימשו אך כשכר לסוכנים על תיווכם לקידום העסקות, בחינת "סוכן לעמלה יולד". למעשה, שכר זה היה מרכיב קטן יחסית מן הסכומים, וחלק נכבד מהם הועבר לעובדי-ציבור כדי להבטיח כי הם ישאו רווח פרטי מן העסקה שבוצעה עם המוסד הציבורי בו עבדו. קשה אף להלום כי מנהלי המערערת לא היו מודעים לעניין זה, אף אם ניערו חצנם מיעוד הכספים ומהתנהלות סוכניהם. כך עולה גם מעדותו של אחד ממנהלי המערערת, מר שמעון מוצ'ניק: