"חלק מהוצאות הכספים היה עבור שוחד לאנשים ברוסיה אבל לא ידעתי מי ומה יכולתי רק לנחש. הסכום שאנו צריכים להפריש לרוסיה אנו קובעים לפני שאנו חותמים על החוזה" (בעמ' 45 לפרוטוקול).
"היו דיונים (עם המשיב – א"ר) על עמלות לסוכנים, אבל עמלות לסוכנים זה לא רק עמלות לסוכנים, טכנית זה נרשם עמלה לסוכנים, חלק זה עמלה לסוכנים וחלק זה כסף שהוחזר לפי הסכמים קודמים על בסיס הסכמת מ"ה לתת לנו אישורים להחזרים אלה...
לפי מיטב ידיעתי, פרידקס (רואה חשבון המערערת – א"ר) סיכם כך עם מס הכנסה, כבר בתקדים הראשון. שהנוסח יהיה 'עמלת סוכן בחו"ל' למרות שמדובר גם במרכיבים אחרים. לא הייתי צריך להיכנס למרכיבים אלה. במשך ההתקשרות והאמונה שהתבצעה בינינו הסבירו לנו לאן הולך הכסף שלא נחשוב שכל הכסף הולך לעמלות. גם לא היה איכפת לי לאן הולך הכסף" (בעמ' 44-43).
לא זו אף זו, אי-ידיעתו של מוצ'ניק לא מנעה ממנו להדריך אחרים כיצד לצלוח את הסבך העסקי ששרר אז ברוסיה. מטעם המערערת העיד מר אריה קרוש, שהיה בין מנהלי חברה
--- סוף עמוד 11 ---
אחרת, אשר ביצעה עסקות דומות. אף לפי עדותו "השיקול העיקרי של כל הגורמים היה מה ירוויחו מהעסקה אישית, כולל פקידי הרכש" (בעמ' 34 לפרוטוקול), והוא מסר אף שהסתייע במוצ'ניק כדי "לתפור את העסקה", בלשונו, ושפעל על פי הדרכה שקיבל מן המערערת (שם).
ניכוי הוצאות בלתי חוקיות
ח. (1)
"בדרך כלל ניתן לומר, כי בעית ההוצאות שמקורן במעשים בלתי חוקיים, אינה מן הקלות בתחום דיני המסים. מתנגשים כאן שני עקרונות הנוגדים זה את זה. אחד דורש קביעת הכנסה לאמיתה, ללא התחשבות בשיקולים של חוק או מוסר, ואחד יסודו בשיקולי 'תיקון העולם' (public policy). עקרון זה – והוא בדרך כלל המכריע – סולד במתן הכרה וגושפנקה להוצאות בשל מעשים בלתי חוקיים, שלא יהא החוטא נשכר" (אלפרד ויתקון ויעקב נאמן דיני מסים – מסי הכנסה, עזבון ושבח(מהדורה רביעית, תשכ"ט), עמ' 157 (להלן ויתקון ונאמן)).
(2) סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה), החולש על סוגית ניכוי ההוצאות, קובע, כי "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו... יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד". סעיפים 33-30 לפקודה (הסעיפים בסימן ד לפרק השני) מונים הוראות שונות, המסייגות ומגבילות ניכוי הוצאות. ביניהם נכללת, בסעיף 32, רשימה ארוכה של הוצאות שאין להתירן. הוצאות שהוצאו בעבירה על החוק או בעקבותיה אינן נמנות על רשימה זו, ועם זאת, הלכה פסוקה היא במשפטנו, כי ניתן לאסור על ניכוין של הוצאות הכרוכות בעבירה על החוק.