ט. (1) הסוגיה של ניכוי הוצאות שהוצאו תוך עבירה על החוק נדונה בבתי המשפט בישראל בשכבר הימים אגב אורחא, במספר מקרים שבהם דובר בהוצאות חוקיות שנבעו מפעילות בלתי חוקית, כגון סנקציות כספיות או הוצאות משפטיות. מטבע הדברים, מקרים שבהם מתבקשת הכרה לצורך ניכוי ממס בתשלומים שהוצאו תוך עבירה על החוק, מגיעים אך לעתים נדירות לפתחו של בית המשפט. אחד המקרים הנדירים הללו, בהם נדונה בישראל שאלת הניכוי של הוצאות שהוצאו הן עצמן בעבירה, היה בעמ"ה (י-ם) 54/84,
--- סוף עמוד 12 ---
בתי מלון אלערביה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים, מיסים א/6, עמ' ה-63 (1987; להלן עניין בתי מלון אלערביה). השופט פרופ' בזק עמד שם על עניין זה:
"ניתן להניח כי הבעייה של הכרה בהוצאות בלתי חוקיות היא יותר תיאורטית מאשר מעשית. שהרי בדרך כלל מי שמוציא הוצאות בלתי חוקיות לא ימהר להודות בכך במסמך רשמי מחשש שהדבר יביא להעמדתו לדין פלילי בקשר למעורבותו באותו מעשה... נימוק נוסף ההופך את בעיית ההוצאות הבלתי חוקיות לענין תיאורטי הוא כי בדרך כלל יקשה על הנישום להוכיח כראוי כי אכן הוציא את ההוצאות הבלתי חוקיות. שהרי מקבל התשלום לא יאשר זאת בכתב או בעל פה מפחד החוק. מטעמים אלה, כך נראה, הפסיקה בנדון זה היא כה מועטה" (בעמ' 70-69).
(2) בד"נ 22/61 קופת מילווה "העולה", אגדה הדדית בע"מ ואוצר לאשראי של הפועל המזרחי, אגודה הדדית בע"מ נ' פשמ"ג, ת"א, פ"ד יז 533 (1963; להלן ענין מילווה "העולה") נדונה האפשרות להכיר, לצרכי מס, בתשלום שחויבה המערערת לשלם לבנק ישראל בעקבות הפרה של הוראות הנגיד על פי חוק בנק ישראל, תשי"ד-1954. השופט ברנזון (כחלק משופטי הרוב) ציין בסוף דבריו:
"מטעמים שבטובת הציבור אין להתיר ניכוי ממס הכנסה, הוצאה שנעשתה תוך כדי עבירה על החוק, או שהיא עשויה לסכל מדיניות הנובעת מחוק המדינה או מפעולה לגיטימית של הממשלה בענין בעל חשיבות ציבורית" (עמ' 551).
יצוין, כי באותו ענין היתה דעתו של השופט ויתקון, במיעוט, כי אין לייחס לסעיף הרלבנטי בחוק בנק ישראל מטרה של הענשה (עמ' 549); זו היתה גם גישתו בגלגול הקודם של התיק, בע"א 507-508/59 אוצר לאשראי נ' קופת מלוה, פ"ד טו 2213, 2217 (1961). על הלכת בית המשפט (בדעת הרוב) באותו תיק שחלק עליה במקורה – חזר השופט ד"ר ויתקון בע"א 380/75 פרדס אגודה קואופרטיבית של פרדסנים בע"מ נ' פשמ"ג, פ"ד ל(2) 612 (1976; להלן עניין פרדס), בעמ' 617-616 (באותו מקרה נדון ניכוי הוצאות משפטיות בגין עסקה שנסיבותיה היו כרוכות באי-חוקיוּת; אולם הטעמים המרכזיים לאי-הכרה בהוצאות היו כי לא השתייכו להוצאות שבפירות ולא היו כרוכות במהלך השוטף והרגיל של העסק, ראו שם, 616).