לפי חוק איסור לשון הרע. כאמור, דעתי היא כדעתה של השופטת גליקסמן, היינו, הסעיף מקנה חסינות מוחלטת בהתקיים הנסיבות הקבועות בו, מבלי להתחשב בתוכן הדברים או ביסוד הנפשי של המפרסם.
מן הכלל אל הפרט
- לא יכול להיות חולק כי רשות ניירות ערך היא רשות סטטוטורית הפועלת מכוחחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. פורוש הייתה אורגן של הרשות, ופעלה מכוח סמכויותיה של הרשות במסגרת תפקידה הקונקרטי [ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 829 (1992); למהותה של רשות מנהלית כגוף שיש לו סמכות על פי דין ראו: יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א' 277 (19966)].
- כמו כן, מקובלות עלי קביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן רשות ניירות ערך מופקדת על עניינם של המשקיעים בניירות ערך, וחובתה מכוח הדין לדאוג להגנתם וטובתם של המשקיעים. פורוש, במסגרת תפקידה ברשות, הייתה המפקחת על מנהלי קרנות הנאמנות, ובכלל זה על סולומון, ועל פעולותיו של המערער כמנהל תיק ההשקעות של הקרן. אני אף סבור כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע, כי על הרשות ועל פורוש באופן ספציפי הייתה מוטלת חובה על פי דין לנקיטת צעדים הדרושים לשם שמירה על אינטרס הציבור. נכון אני אף לקבל, כי חובה זו מתפרשת אף על "שיחות אזהרה" מהסוג שנערך על ידי פורוש בענייננו.
- איני רואה לנכון לקבוע מסמרות באשר לשאלה אם פורוש חייבת הייתה לערוך את שיחת הטלפון על פי דין (החלופה הראשונה בסעיף 13(9) לחוק), אם כי נוטה אני לחשוב כי שיחות אזהרה מעין אלה אכן עשויות להיכלל בגדר חובתה על פי דין; אולם לדעתי די בכך שפורוש רשאית הייתה לעשות את שיחת הטלפון על פי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין (החלופה השלישית בסעיף 13(9) לחוק). אם הרשות מוסמכת ואף חייבת להגן על ציבור המשקיעים, לרבות על דרך של אזהרת הגורמים הפעילים בשוק ההון, ברי כי פורוש הייתה רשאית להזהיר את עטר, מכוח תפקידה ברשות על פי ההיתר שקיבלה לכך, ולו מכללא מכוח תפקידה הבכיר ברשות.
סוף דבר
- מסקנתי היא, אפוא, כי למשיבים קמה ההגנה מכוח סעיף 13(9) לחוק. משעה שמתקיימת הגנה כאמור, הרי שאין למערער עילת תביעה נגד המשיבים מכוח חוק איסור לשון הרע
--- סוף עמוד 22 ---
. לפיכך, דין הערעור בע"א 844/12 להידחות. משכך, אין כל צורך לדון בערעורים שהוגשו לאחר מתן פסק הדין המשלים, ואשר עסקו בסוגיית גובה הנזק (ע"א 1906/15 וע"א 2755/15), שכן ממילא פסק הדין המשלים היה מותנה בקביעה כי לא קמה למשיבים הגנה כלשהי מכוח חוק איסור לשון הרע. על אף האמור, אני רואה לנכון לציין, כי לוּ היה נקבע כי למשיבים קמה אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, הרי שלא הייתי רואה לנכון להתערב בפסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי. כפי שציינתי בע"א 9065/12 חברת ז.כ. למדידות והנדסה בע"מ נ' עיריית אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 19 (7.4.2014):