פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי
- ביום 10.2.2015 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים בסוגיית גובה הנזק. בית המשפט ציין כי לא היה מקום לבקש טיעון משלים, שכן חזקה על הצדדים שהעלו את כל טענותיהם ביחס לנזק שנגרם במסגרת סיכומיהם בשלב הקודם של ההליך.
- בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שהמערער הגיש תביעה מקבילה, נגד משטרת ישראל ואחרים, שם האשים גורמים אחרים בנזק שנגרם ליכולת ההשתכרות שלו (מעצרו והפרסומים אודותיו בתקשורת). בית המשפט קבע, שנוכח הטענות של המערער בתביעה המקבילה, יש לקבוע כי נזקיו הנובעים משיחת הטלפון יכולים היו להיגרם לכל היותר במהלך התקופה מתום הקשר בינו לבין סולומון ועד למעצרו על ידי המשטרה באוגוסט 2005. יתרה מכך, בית המשפט קבע שתקופת התביעה צריכה להסתיים עוד קודם לכן, כבר במרץ 2005, אז נעצר על ידי הרשות לניירות ערך. אם די היה בשיחת הטלפון כדי להביא לניתוק הקשר, קל וחומר שהמעצר היה מביא לסיום הקשר עם סולומון. בתקופה שבין ההודעה על סיום ההתקשרות ועד שהמערער הקים את נובה סטאר, המשיכה סולומון לנהל את רעם 90, על מנת שזו לא תיוותר ללא מנהל קרן. לכן נפסק כי תקופת התביעה יכולה להיות לכל היותר מאוגוסט 2004 ועד מרץ 2005.
- טענתו המרכזית של המערער הייתה שנגרם לו נזק עקב העובדה שישנה עדיפות לקרן המוצגת ומנוהלת תחת מעטפת של חבר בורסה מוכר וידוע (כמו סולומון) על פני קרן המתנהלת במסגרת חברה קטנה ופרטית (כמו נובה סטאר). לפיכך, לטענתו, עצם הניתוק מסולומון הביא לפגיעה בפוטנציאל הגידול של הקרן. כמו כן, נגרם לו נזק בכך שהיה עליו להקים חברה לניהול קרנות נאמנות, דבר שכרוך בהעמדת הון עצמי משמעותי, בטחונות וכן הוצאות נוספות.
--- סוף עמוד 8 ---
- בית המשפט המחוזי קבע, כי לא הוכח שהגוף המארח מבצע באופן פעיל שיווק של הקרן המתארחת. לפיכך, הפסקת הקשר עם סולומון לא גרמה לאובדן שירותי שיווק של סולומון. זהותו של מנהל הקרן עשויה להיות אחד הקריטריונים שעל-פיו בנקים ממליצים על רכישת יחידות השתתפות בקרן. לזהות המארח עשויה להיות השפעה גם בהחלטת ההשקעה של גופים מוסדיים ושל משקיעים קטנים. עם זאת, זה אינו הקריטריון היחיד ואף לא העיקרי וקשה לקבוע מהו משקלו היחסי. לכן, כך נקבע, ניתוק הקשר עם סולומון גרם למערער נזק מסוים. בית המשפט קבע כי בחוות דעתו של מר קפטס, מטעם המערער, נפלו פגמים שהמכלול שלהם אינו מאפשר הסתמכות עליה לצורך חישוב הנזק שנגרם למערער כתוצאה משיחת הטלפון וניתוק הקשר עם סולומון. מכאן, שהמערער לא הוכיח את השיעור המדויק של הנזק שנגרם לו כתוצאה מניתוק הקשר.
- נפסק עוד, כי הנזק שנתבע אינו נזק של חסרון כיס אלא נזק הנובע מהפסד רווח שיכול היה להיות למערער אלמלא ניתוק הקשר. הוכחה של נזק כאמור אינה פשוטה ומטיבה אינה מדויקת. עם זאת, אומדן כזה חייב להתבסס על נתונים אובייקטיביים. הדרך היחידה במקרה דנן היא לבחון את הנתונים ביחס להיקף הפעילות של רעם 90 בפועל בתקופה הרלוונטית וניסיון לגזור מנתונים אלה מסקנה אפשרית לאומדן ההשלכה של ניתוק הקשר על היקף הפעילות. ההיקף הכספי של פעילות רעם 90 במועד בו חדלה סולומון לספק לה שירותי אירוח עמד על כ-6.6 מיליון ש"ח. ביום 1.3.2005 עמד ההיקף על כ-8.1 מיליון ש"ח. עלייה דומה הייתה לקרן בתקופה בה התנהלה תחת האירוח של סולומון. מדובר בקרן תנודתית, כשישנן תנודות שאינן קשורות לזהות המארח שלה. מהנתונים לא עולה כל אינדיקציה לנזק שנגרם לקרן במהלך תקופת התביעה. כן נפסק, כי גם את טענותיו בדבר נזק תדמיתי לא הוכיח המערער שכן מדבריו שלו עצמו עולה שהוא הצליח להתגבר על הנזק התדמיתי שאולי נגרם לו. לפיכך, יש קושי גדול לקבוע מהו הנזק שנגרם כתוצאה מניתוק הקשר עם סולומון. עם זאת, מאחר שחומר הראיות מצביע על המסקנה לפיה לניתוק הקשר הייתה השלכה כלשהי על פוטנציאל הרווח של הקרן, יש להעריך את הפיצוי על הצד הנמוך בלבד - בסכום של 100,000 ש"ח.
- נפסק עוד, כי אין מקום לפסוק לזכות המערער בגין ראש הנזק של הוצאות בעין כתוצאה מהצורך להקים חברה חדשה. זאת משום שההתייחסות היחידה לכך הייתה במסגרת הסיכומים. הוצאות אלה היה עליו להוציא בכל מקרה לאחר מעצרו על ידי רשות ניירות ערך, מעצר שאף הוא היה מביא לניתוק הקשר עם סולומון.
--- סוף עמוד 9 ---