אדם סביר מוחזק כמודע למתרחש סביבו, קל וחומר כאשר הוא האחראי לפעילות המתרחשת, מעורב בה ישירות ונהנה מתוצאותיה. חזקה זו לא נסתרה. ההיפך הוא הנכון.
- בכתבי ההגנה מטעמו, שעיקרם זהה זה לזה, ציין הנתבע, כי היה על התובעים לפנות לנתבעת, שכן היא "זו ששלחה לכאורה את המסרונים במחלוקת". מנגד, במהלך הדיון, נמסרה מטעמו גרסה לפיה נעזרה הנתבעת ב"המון חברות שיווק". התרשמתי כי תשובותיו של הנתבע לשאלותי בנוגע לטיב הפרסום, אופיו וזהות המדוור היו מתחמקות ועדותו בעניין לא הותירה רושם חיובי. כך, למשל מסר: "אין פה מישהו אחד שיכול להוכיח קשר ישיר שלי לפרסום. אני טוען שנעזרנו בהמון חברות שיווק. עכשיו יש עשרות חברות שהיינו בקשר איתן יום יומי להבאת לידים שזה לקוחות שמתעניינים ורוצים להירשם" (עמ' 49, ש' 24 ואילך). כאמור לעיל, איש מעובדי אותן "עשרות חברות" לא התייצב לעדות, על מנת לאושש את הטענה הכבושה לפיה נעשה הפרסום באמצעות גורם אחר, כמו גם לתמוך בדברי הנתבע, לפיהם לא היה מעורב בפרסום עצמו (עמ' 50, ש' 4-5).
- על משמעות אי הבאת ראיות ועדים לעניין המצוי בידיעת הנתבעת, עמדנו לעיל והדברים יפים אף בעניינו הפרטי של הנתבע. לכך יש להוסיף את המסקנה המתבקשת מעניין קינן בנוגע לנתבעת, בהתאמות הנדרשות לעניינו של הנתבע עצמו.
- ולאחר סקירת הדברים האמורים, אין אלא להפנות, פעם נוספת, לדברי הנתבע שצוטטו לעיל, בנוגע לאי נקיטת אמצעי זהירות בבחירת המדוור. בדברים אלה יש משום הודאת בעל דין בהתרשלות בבחירת בעל החוזה עימו נקשר הנתבע לשם פרסום פעילות הנתבעת.
- אבהיר, כי ערה אני להערת כבוד השופטת חיות בעניין מגה, לפיה: "מלשונו של הסעיף עולה לכאורה כי הוא אינו מטיל על נושא משרה בתאגיד חובה לפקח על פעולותיהם של צדדים שלישיים עמם התקשר התאגיד, אלא רק על פעולות התאגיד ועובדיו". אלא שבמקרה דנן, הנתבע הוא אשר יצר קשר בעצמו עם אותו צד שלישי, בצורה רשלנית, וללא בדיקה נדרשת, ולא הביא כל ראיה לסתור את ההנחה המתבקשת ממצבור הראיות עליהן עמדנו לעיל לפיה ידע על הפרת הוראות החוק ולמצער – התיר, ולו בשתיקה, להמשיכה.
- לסיכום פרק זה: הנתבע חב אישית בשל הפרת הוראות החוק. לשיעור הפיצוי והשיקולים בקביעתו, אדרש בהמשך.
פרק חמישי: שיקולים בקביעת שיעור הפיצוי
--- סוף עמוד 24 ---
- מצאתי, כי לכל התובעים נשלחו דברי פרסומת, תוך הפרה של הוראות החוק. מצאתי, בנוסף, כי דברי הפרסומת נשלחו מטעמם של הנתבעים, ובידיעתם, ולכל הפחות, כי הנתבעים הסכימו להפרה הסכמה שבשתיקה.
- סעיף 30א(י)(1) לחוק, קובע: "שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה".
- סעיף 30א(י)(3) לחוק מציין מהם השיקולים אותם יש לקחת בחשבון בעת קביעת גובה הפיצוי, ובמקביל, קובע הוא, כי אין להתחשב בנזק שנגרם לנמען. הסעיף מציין מפורשות כי רשימת השיקולים אינה סגורה ("בין השאר"):
"(3) בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה: