(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;
(ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו;
(ג) היקף ההפרה".
- בעניין חזני ועניין גלסברג, הותוו ההנחיות הנוגעות לאמות המידה לקביעת הפיצוי. בעניין חזני, ציין כבוד השופט ע' פוגלמן את הדברים הבאים:
"בבואו לקבוע את סכום הפיצוי מכוח סעיף 30א(י) לחוק, שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות (אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות), מצד אחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו".
- עוד נקבע, כי על בית המשפט לשקול שני סוגי שיקולים.
הראשון, הקשור לנסיבות ההפרה, ובמסגרתו יבחנו מספר ההודעות, תוכן הפרסום, הרווח שנתקבל והתנהגות הנתבע.
סוג שני של שיקולים נועד לעודד תביעות יעילות, ובמסגרתו יבחנו עלויות ההליך אל מול התועלת שתופק ממנו. נוכח אופיו המיוחד של הסעיף, המתמקד בהכוונת הנתבע ואינו קשור לנזק
--- סוף עמוד 25 ---
שנגרם בפועל למקבל ההודעה, שהרי נזק זה הוא מזערי, יש לעודד את הנפגע להגיש תביעה שתגשים את תכלית החוק בדרך של פסיקת סכום לטובתו, הכולל פיצוי והוצאות, ובלבד שהסכום הכולל שייפסק יהיה מידתי והולם.
בעניין גלסברג העיר כבוד השופט א' רובינשטיין: "ברי, כי סעיף 30א לחוק התקשורת מעודד הלכה למעשה הגשת תביעות רבות מכוחו, בקלות יחסית, ואין זה פלא כי יש אשר אולי יראו בכך מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה". ראה גם הערתו ברע"א 1868/16 רז נ' האפרתי (19.6.2016) (להלן – "עניין האפרתי").
אכן, הנסיון המשפטי המצטבר מלמד, כי הפיצוי הקבוע בחוק, 1,000 ש"ח, מהווה תמריץ מספק דיו להגשתן של תביעות. כיום, בפתחה של שנת 2017, ניכר גידול משמעותי במספר התביעות הנוגעות להפרת הוראת סעיף 30א לחוק, ולנסיוני שלי, הכולל שמיעת דיונים עשרות רבות של תיקים מסוג זה, מלבד אלה שאוחדו במסגרת תיקי הנתבעת, רובן מוגשות בנוגע להודעה אחת ויחידה.
השיקול הראשון - היקף ההפרה
- היקף ההפרה, הן כמותו, הן טיבו – רב. ההודעות נשלחו ללא קבלת אישורם מראש של הנמענים, כאשר אין בינם לבין המפרסם קשר קודם כלשהוא. בהודעות מסוג זה עוצמת הפגיעה בפרטיות התובע, החשש הנלווה לפגיעה כאמור, לרבות בשל האפשרות לחדירת "וירוס" למכשיר אליו נשלחה ההודעה מצויים ברף הגבוה. לכך יש להוסיף את תוכן ההודעה – הצעה לשירות ספקולטיבי, שאף אם היה חוקי בזמנו, נאסר לאחר מכן, והכל תמורת הוצאה כספית משמעותית. חומרה נוספת קיימת אף בעובדה שבניגוד להוראות החוק לא צוין במסגרת המסרונים מיהו השולח, דבר שהקשה משמעותית על איתורו.
- למעשה, בהקשר זה, השיקול היחיד כמעט שניתן לציינו לטובת הנתבעים הוא כי חלק מהמסרונים כוללים אפשרות הסרה, בדרך קלה יחסית ובאותו האופן בו התקבל דבר הפרסומת (ראה בעניין זה פסקאות 17-19 לפסק דינה של כבוד השופטת י' רז-לוי ברת"ק (מחוזי ב"ש) 49131-01-16 קושרובסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (5.5.20166)).
אכן, הנמען אינו מחויב בהקטנת נזקיו, בדרך של שליחת הודעה המבקשת להסירו מרשימת התפוצה (ראה עניין גלסברג, פסקה יג'). יחד עם זאת, בעניין חזני, ציין כבוד השופט רובינשטיין, בדעת רוב, אליה הצטרף כבוד השופט עמית, כי ניתן לשקול במסגרת השיקולים הקשורים בגובה הפיצוי אף את ענין מתן אפשרות ההסרה.
- לנוכח האמור לעיל, למעשה, על פני הדברים, היה מקום להטיל על הנתבעת לפצות את התובעים בשיעור המירבי, או סמוך מאוד לגבולו העליון.