קיים אפוא טעם ממשי להמשיך ולדון בהן במסגרת זו, על מנת שלא להכביד על התובעים בעלויות שאינן מותאמות לשוויו הכספי של התיק, ובכך, ובהתאם לתכלית החוק, לעודד קידום אכיפתו באמצעות הגשת תביעות.
- אלא שמנגד פעילות ספאם אוף מעוררת קושי רב, מערכתי ופרטני, שלא ניתן להעלים ממנו עין. קושי זה פוגע ביתר המתדיינים ובמערכת עצמה, ולניסיוני, לא אחת, אף בתובעים עצמם.
מעקף מגבלת חמש התביעות בשנה
- יתרונות ההליך ברורים; הוא זול, מהיר ופשוט; תשלום האגרה הנדרש לשם פתיחתו נמוך מאוד; ככלל נקבעים התיקים לשמיעה תוך פרק זמן קצר יחסית ואמורים להסתיים בישיבה אחת (להרחבה, ראה הפרק הראשון בספרם של טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה (2017) (להלן – "חבקין ונמרודי"). על כן, הוגבלה האפשרות לעשות בהליך לחמש פעמים בשנה (ראה הוראות סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט).
--- סוף עמוד 35 ---
- מדברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות (תיקון מס' 2), התשמ"ג–1982 עולה מפורשות כי המחוקק ביקש למנוע מספקים (גם ספקים שאינם תאגידים) לעשות שימוש חוזר ונשנה בהליך:
"החוק הקיים אינו מונע מספקים או מסוחרים להגיש תביעות בבית משפט לתביעות קטנות אם הם אינם תאגידים. נתברר כי ספקים מסוימים הפכו בית משפט זה למכשיר זול ולגביית חובות מלקוחות. במדגם שנערך בבית המשפט בתל אביב התברר כי סוכן ביטוח הגיש 31 תביעות תוך שלושה חודשים). להיקף תביעות כזה מצד תובע אחד יש השלכה על העומס בבית המשפט. המטרה המרכזית שלשמה הוקם בית המשפט לתביעות קטנות היתה לספק פתרון זול ומהיר לפרט שאין באפשרותו להוציא הוצאות גדולות ולבזבז זמן רב בשל משך ההתדיינות. בידי ספקים יש האמצעים והידע המאפשרים להם לפנות לבתי המשפט לגבות את חובותיהם. מוצע על כן להגביל את מספר התביעות שרשאי תובע להגיש במקום אחד לחמש תביעות בשנה; הגבלה דומה מצוייה גם בבתי משפט לתביעות קטנות בארצות הברית."
- במאמר מוסגר אעיר, כי חוק התקשורת מאפשר לתובע אחד עילות תביעה רבות (להבדיל מיתר התיקים, שעילותיהם שכיחות פחות).
משכך, נחשפו בתי המשפט לתביעות קטנות לא אחת לתובעים, המגישים למעלה מחמש תביעות בשנה. לעיתים, כשנודע הדבר, לא תמיד ביוזמת התובע, נטען, כי הכלל המשפטי מתיר הגשה של חמש תביעות קטנות בכל בית משפט ומשפט ברחבי ישראל. איני סבורה כך, ועמדתי היא כי ההגבלה נוגעת לכל בתי המשפט בארץ. לפירוט ולעיון ראה החלטתי בת"ק (תביעות קטנות ת"א) 20044-11-16 בוקובזה נ' אייאש(13.12.2016); ת"ק 20068-11-16 (תביעות קטנות פ"ת) בוקובזה נ' דיין (15.11..2016), ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 49982-01-16 מרקובסקי (שוסטק) נ' מקיף שירותי אינטרנט בע"מ (11.8.2016); חבקין ונמרודי, עמ' 160-161.
- נחזור לענייננו. אכן, ספאם אוף אינה התובעת, אלא הנמענים אשר בידיהם נתקבלו ההודעות המפרות. כך, לכאורה, אין היא מפרה את האיסור על תביעת חברה בהליך תביעה קטנה. אלא שבפועל, מועבר אליה סך 20 אחוזים מכל סכום שאמור להתקבל בידי התובע והיא נהנית מחלק משמעותי מפירות התביעה, במספר רב, שלא לומר מופלג, של תיקים.
- בכך זוכה היא להשתתף בהליך מספר פעמים רב, ומתאפשר לה יתרון משמעותי שאינו מוקנה ליתר באי בית המשפט. ואין המדובר ביתרון בלבד, בבחינת "זה נהנה זה אינו חסר". בירור אלפי התיקים המוגשים באמצעות החברה בא על חשבונם של יתר התיקים, ששמיעתם מתעכבת.