בענייננו הוכח באותות ובמופתים, כי ארמוזה ידוע ידע על מעורבותו של ברודסקי ביצירת הפורמט, וזאת עוד קודם למועד התקשרותו עם תנין הפקות ואף לאחריה. בנסיבות אלה, ברי, כי לא עומדת לנתבעים הגנת סעיף 58 לחוק ונחה דעתי, כי עסקינן ב"מפר" ולא ב"מפר תמים" הזכאי להגנת החוק.
סיכום ביניים
מן המקובץ עולה, כי ברודסקי הוא אחד מיוצרי הפורמט הטלווזיוני "משדרגים". הנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת על חלקו ביצירת הפורמט.
מן הראיות, עולה גם, כי שעשועון הטלוויזיה Upgrade אותו מפיצה ארמוזה הפצה לרשתות שידור בעולם, מבוסס בעיקרו על הרעיון שהגו ברודסקי ושותפיו, אשר קרם עור וגידים ביצירת פורמט טלוויזיוני מצליח.
תרומתה של ארמוזה הפצה להצלחת הפורמט, לא נעלמה מעיני ולא הוכחשה גם על ידי התובע, אולם אין בה כדי לייתר את חלקו של התובע ביצירה הפורמט ואת זכותו המוסרית לקבלת "קרדיט" על כך, כפי שיובהר להלן.
הזכות המוסרית
- הזכות המוסרית "אינה עוסקת בכסף אלא בתרבותו ובאישיותו של היוצר. תכליתה לכבד את הקשר האמור בין היוצר לבין יצירתו" (גרינמן, עמ' 824).
הרעיון כי יוצר זכאי ל"קרדיט" על יצירתו ואף לשמור על שלמות היצירה מעוגן באמנת ברן להגנה על יצירות ספרותיות ואומנותיות, שם בסעיף 6bis נקבע כי היוצר "זכאי לטעון לזכותו על היצירה כמחברה". כאשר במקביל לאמנת ברן, הוכרו הזכויות המוסריות כחלק מזכויות היסוד של האדם, ומצאו ביטוי בסעיף 27(ב) להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם (גרינמן, עמ' 830).
הזכויות העיקריות המרכיבות את הזכות המוסרית, הן הזכות לייחוס, המבטיחה כי היצירה תיוחס ליוצרה, והזכות לשלמות היצירה.
סעיף 46 לחוק מגדיר מהי הזכות המוסרית וקובע:
"זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
- הזכות לייחוס הינה, אם כן, זכותו המוסרית של היוצר לכך ששמו יקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. זכות זו היא אישית ואינה ניתנת להעברה.
נשאלת השאלה: האם הנתבעים הפרו את הזכות לייחוס של התובע כמפיצי הפורמט? שהרי בענייננו, אין חולק כי שמו של התובע לא אוזכר בהקשר של יצירת הפורמט בין אם ברולר הפתיחה של התכנית ו/או ברולר הסיום, ואף לא בהסכמים שחתמה ארמוזה הפצה עם גופי השידור ברחבי העולם, ולא כללה את שמו בפעולות שיווק והפצה של הפורמט במסגרת עבודתה כחברת ההפצה. אין עסקינן בסיטואציה בה צוין שם היוצר על גבי היצירה באופן שאינו בולט מספיק, אלא במצב דברים שונה לחלוטין כאשר שמו של היוצר (התובע) לא אוזכר כלל בקשר עם הפורמט.