- מנגד, טוענים הנתבעים כי "אין בתרומתו להגיית רעיון שעומד ביסוד פורמט טלוויזיוני כדי להפוך את התובע ליוצר של יצירה בת זכויות והגנה מכח זכויות יוצרים, וממילא אין בתרומה זו כדי להקנות לתובע זכויות מוסריות בפורמט". לטענתם, אין לייחס לברודסקי יותר מאשר "רעיון" שאינו מוגן בזכויות יוצרים, וזאת גם אם "בסופו של יום אותו רעיון ממש הפך לפורמט טלוויזיוני המשווק ומשודר ברחבי העולם (וכלל לא ברור האם זה המצב בענייננו..)" (הדגשה במקור).
הנתבעים אף מפנים לחוו"ד המומחה מטעמם, מרJohn Ranelagh מאנגליה, שהעיד ונחקר עליה בבית המשפט, לפיו ככלל פורמטים אינם זוכים להגנה משפטית, ומשכך, שוק הפורמטים נשען בעיקר על מידה רבה של אמון וכללים ופרקטיקות נהוגות.
הגישה בעולם ביחס לזכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני
- בעולם מקובלת הגישה, לפיה פורמט של תכנית טלוויזיה הוא בבסיסו רעיון, שאינו מוגן במהותו בזכויות יוצרים, מאחר שהוא ניתן לביטוי בדרכים שונות, בפרט מקום בו עסקינן בשעשועונים, תכניות "ריאליטי" וחידונים. כך, למשל, רעיון לתחרות כישרונות בתחומי האמנות והבידור, יכול לקבל גוון שונה ולהיות מיושם בדרכים שונות, לרבות ההעמדה הכללית של התכנית, מעורבות המנחה, הביטויים החוזרים בתכנית (כדוגמת- "השבט אמר את דברו" בתכנית הריאליטי הישרדות), הכלים הדרמטיים השגרתיים בתכנית והצגתם ועוד.
מסיבה זו, דחה בעבר בית הלורדים באנגליה תביעה של מפיקי תכנית תחרות כישרונות, בה נקבע מנגנון לדירוג כישרונות המתמודדים באמצעות מכשיר "clapometer", שמדד את עוצמת מחיאות הכפיים של הקהל, וקבע כי קיים קושי בשימוש במילה "פורמט" באשר לתכונות ורעיונות של התכנית. בפסק הדין התייחס בית הלורדים לקביעה של ביהמ"ש בניו-זילנד, אשר קבע כי הפורמט הנטען אינו אלא רעיון, ומיאנו לראות בפורמט התכנית - יצירה דרמטית או מוסיקלית (Green v. Broadcasting Corp. of New Zealand [1989] 2 ALL E.R. 1056, 1058ׂׂׂׂׂ) (עוד לעניין זה ראה גרינמן, עמ' 186-187).
יחד עם זאת, יש להבחין בין "רעיון אמורפי" או "סקיצות ראשוניות", המהוות ראשיתו של תהליך מחשבתי ליצירת פורמט טלוויזיוני, לבין מצב בו הרעיון קרם עור וגידים וגובש לכדי פורמט "מוחשי" מקורי, הכולל סצנות ואלמנטים ייחודים בשילובם או במהותם, שאז הוא עשוי לחסות תחת החוק, ולהיחשב כ"יצירה" ברת הגנה בזכות יוצרים.