ודוק: לא יכולה להיות מחלוקת כי פעילות אריזה התקיימה לא רק בעונה. מסקנה זו מסתברת הן מעדותו של מר נבון, אשר כאמור העיד כי מספר עובדי האריזה תלוי בעונה והן מכך שאין חולק שתפקידי התובע התמצו באריזה, והתובע עבד בצמח ברצף משך מספר שנים.
שלישית, גם אחסנת מוצרים – שהיא אחת הפעילויות שהזכירו הנתבעות בסיכומיהן, ככזו שמאפיינת את פעילות צמח שלא בעונה – אף היא אחת הפעילויות המוכרות בענף החקלאות (וראו הגדרת המונח "משק").
רביעית, טענת צמח בדבר הכרת משרד החקלאות ומתן היתרים להעסקת "תאילנדים", לא ברורות די צרכן, ולא ברורה נפקותן לגבי הסוגיה דנא.
- כללו של דבר - אנו קובעים כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל במישור היחסים שבין התובע וצמח בננות.
נזכיר כי מר נבון טען, כי התובע עסק בעיקר ב"הקמת קרטונים" (ששימשו לאריזת פירות). טענה זו – אף אם נקבלה כנכונה – לא תועיל לצמח. שכן, מדובר בעבודה שהיא חלק מתהליך אריזת הפירות. מה גם, שבהיעדר טענות אחרות, תחולת צו ההרחבה היא מפעלית, בהתאם לסיווג המעסיק. על כן, ומשצמח סווגה כמפעל בענף החקלאות, אין מקום להחריג את התובע מתחולת צו ההרחבה.
- השוואת תנאים – נוכח קביעתנו כי צמח פועלת בענף החקלאות וחל עליה צו ההרחבה הענפי, הרי שעל פי סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ברירת המחדל היא, כי תנאי העבודה הקבועים בצו ההרחבה הענפי, חלים גם במערכת היחסים בין א.מ.י.מ לתובע.
אכן, על פי מצוות המחוקק, ברירת המחדל היא, כי: "תנאי העבודה, ובמקום שיש בו ההסכם קיבוצי – הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי העניין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולוותק בעבודה אצל המעסיק בפועל." [סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם].
א.מ.י.מ. לא טענה לחריג הקבוע בסעיף 13(ג) לחוק. היא לא טענה, כי על יחסי הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף כוח האדם, ואף לא הביאה לפנינו ראיה כלשהי בדבר תחולת ההסכם. ודוק: נפסק, כי החריג הקבוע בסעיף 13(ג) דנא, חל רק מקום בו על העובד וקבלן כוח האדם, חל הסכם קיבוצי – שהורחב בצו הרחבה – במישרין; להבדיל מתחולת הוראות ההסכם או מקצתן באופן עקיף, היינו באמצעות צו הרחבה [עיינו: בר"ע (ארצי) 37557-08-10 חרמון ג.נ. שירותים בע"מ – יוליה אלכסנדרוב (26.12.10)]