להשלמת התמונה ולמעלה מן הצריך נוסיף, כי א.מ.י.מ גם לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי התובע הועסק בעבודה שהיא זמנית או תקופתית מטבעה, ובאחד התפקידים הזמניים המנויים בסעיף 5 להסכם הקיבוצי הכללי בענף כוח האדם (מספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7003/04). נפסק, כי העסקת עובדים בתפקידים אחרים, מחייבת השוואת תנאים [ראו: ע"ע 131/07 גולדברג – אורטל שירותי כח אדם בע"מ (13.05.09)].
מכך יוצא, כי התובע זכאי לזכויות הקבועות בצו הרחבה בענף החקלאות, כפי שטען, החל מתחילת עבודתו במפעל, ובמשך כל תקופת עבודתו בו.
התביעה לשכר יסוד/ניכויים
טענות הצדדים
- התובע טען, כי החל מחודש אפריל 2013, הנתבעות ניכו משכרו, בניגוד לדין, כספים, תחת הכותרת "הוצאות אחרות" – "הגם שלא סופקו ו/או ניתנו לו.". על רקע זה, עתר לחייבן לשלם לו, סך של 240 ₪.
- הנתבעות הסתפקו בהכחשה כללית, וטענו כי התובע קיבל את זכויותיו כחוק. בסיכומיהן, טענו הנתבעות כי התובע זנח רכיב תביעה זה.
דיון והכרעה
- טענת הנתבעות לפיה התובע זנח רכיב תביעה זה – חסרת בסיס, ולכן דינה להידחות. בין היתר נפנה לכך, שהתובע חזר על תביעתו זו בסיכומיו בעל פה.[43]
- מעיון בתלושי השכר עולה, כי החל מחודש אפריל 2013 ועוד חודש עבודתו האחרון, מארס 2014, נוכו משכרו סך של 20 ₪ מדי חודש. ניכויים אלו תוארו בתלושי השכר כ"הוצ אחרות".
הנתבעות לא הציגו בדל טענה או ראיה, שיש בהן להבהיר את מהות הניכוי, ואת מקור הזכות לבצעו. מאחר שהנטל להוכיח, כי הניכויים משכר העובד בוצעו כדין רובץ על המעסיקות, ומשום שהללו לא עמדו בנטל זה כלל ועיקר – הרי שאין מנוס מקבלת התביעה. [עיינו: ע"ע 11101-06-13 עמותת תלמוד תורה "אור מלכה" חב"ד – כהן ואח' (01.06.16)].
- כללו של דבר: התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 240 ₪. כיוון, שמדובר בתקופה בה התובע הועסק על ידי הנתבעות במשותף, הרי שעליהן לשאת בחיוב ביחד ולחוד.
- אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר – התביעה דנא הוגשה ביום 03.07.14. לכן, הזכות לפיצויי הלנת התיישנה, בנוגע לעילות שנוצרו טרם 03.07.13.
מכאן, אנו קובעים, כי מתוך הסכום הנ"ל, 40 ₪ יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 15.05.13 ועד לתשלום המלא בפועל. היתרה בסך של 200 ₪, תישא פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 20% לשנה, החל מיום 15.11.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.