על כל פנים, כעולה ממכלול האמור לעיל, מטרתו הברורה של המחוקק היתה לייצר מנגנון של קביעת תנאי ההעסקה של נושאי המשרה הבכירים בכל החברות (לא רק בכאלה שבהן בעל-השליטה שולט באמצעות היקף מצומצם של הון אישי), מנגנון שינתק את בעל-השליטה מקביעה בלעדית של התנאים הללו, ויאפשר קביעתם באופן המנותק במידה רבה מהאינטרס של בעל-השליטה, ושנועד לקדם את טובת החברה ואותה בלבד.
לכן, אני סבורה כי יש לדחות את טענת המשיבים לפיה המטרה היחידה של תיקון 20 היתה למנוע מבעלי-השליטה לחלק את משאבי החברה. מטרת התיקון היתה רחבה יותר, והוא נועד למנוע מבעלי-השליטה לקבוע את תנאי ההעסקה של נושאי המשרה הבכירים בה, תוך שתנאים אלה ייקבעו בין היתר בהחלטות של גופים ניטרליים האמונים על האינטרס של החברה ועליו בלבד.
- סיכומה של נקודה זו – המחוקק היה סבור כי ישנה חשיבות לאופן בו ייקבע שכרם של נושאי משרה בחברה. הוא קבע לכן תהליך מפורט, המנתק את קביעת מדיניות התגמול משליטתם הבלעדית של בעלי-השליטה בחברה, תוך התייחסות הן לתהליך עצמו ולגורמים המוסמכים לקחת בו חלק, והן לסוגי השיקולים שעל החברה לשקול אותם בהסדר זה. המחוקק ראה חשיבות רבה לכל האמור.
התוצאה של האמור לעיל היא לדעתי ברורה – אין אפשרות לעקוף את המנגנון המורכב והמסודר שהמחוקק קבע באמצעות תשלום ישיר על-ידי בעל-השליטה לנושאי המשרה בקשר עם עבודתם בחברה, תשלום של תגמול שלא יעלה בקנה אחד עם מדיניות התגמול של החברה.
מדיניות התגמול של החברה
- את הדברים שלעיל ניתן להדגים ולהמחיש באמצעות ניתוח אופן קביעת מדיניות התגמול בחברה דנן. העובדות נושא המקרה דנן מדגימות היטב את החשיבות של מנגנון קבלת ההחלטות שנקבע במסגרת תיקון 20, ואת ההבדל בין ההחלטות המתקבלות בהתאם לפרוצדורה נושא תיקון 20, לבין אלה המתקבלות על-ידי בעל-השליטה משיקוליו ומניעיו שלו.
- במקרה דנן וכפי שהבהרתי לעיל (בס' 10), המליצה ועדת התגמול של החברה על מדיניות התגמול שלה, ודירקטוריון החברה אישר את המדיניות הזו ביום 28.7.2013 (ר' את נוסח מדיניות התגמול שאושר בידי הדירקטוריון בס' 21 לתגובת החברה לבקשת האישור). נוסח המדיניות כפי שאישרו אותה ועדת התגמול והדירקטוריון פורסם לצורך הבאתו לבחינת האסיפה הכללית ולאישורה. כזכור – זוהי הפרוצדורה המתחייבת לאישור מדיניות התגמול בחברה.